|
|
עמוד:14
למדו חכמים מן הכתוב ( שם ) : מכל כלי עץ וגר או שק , שכלי עץ , כלי עור וכלי עצם שאינם דומים לשק המיטלטל מלא וריקם , היינו בזמן שהם גדולים ומקבלים ארבעים סאה בלח שהם שישים סאה ביבש , והם עשויים לנוח במקומם ( ' לנחת ) ולא לטלטול , אין הם מקבלים טומאה ( טיו , א , ה ) . י מאחר שלמדנו שאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו אלא מתוכו , סירשו חכמים את הכתוב ( במדבר י ' ט , טו ) : וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא , שהוא מדבר בכלי חרס , שאם פתיל ( כיסוי ) צמיד ( מחובר ) עליו , הכלי מציל על עצמו ועל כל מה שבתוכו מן הטומאה , שאין הטומאה יכולה להכנס לתוכו . ולאו דווקה כלי חרס , אלא אף כלים שאינם מקבלים טומאה כלל , והם יכלי גללים , כלי אבנים , כלי אדמה / מצילים בצמיד פתיל ( י / א . ועי ' ח / ו ) . כלי גללים , כלי אבנים וכלי אדמה שאינם מקבלים טומאה אינם מתטמאים אף מדברי סופרים , אבל כלי זכוכית אף על פי שהם טהורים מן התורה , מתטמאים מדברי סופרים ( תוספתא כלים ב ' ב ז ' , ז ) . לפי המסורת ( בבלי שבת טיו , א וירושלמי שם פ _' א , היד ) הזוג הראשון יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן גזרו טומאה על כלי זכוכית . ולפי ההלכה הם דומים לכלי עץ , לכלי עור ולכלי עצם שפשוטיהם טהורים ומקבליהם טמאים , אלא שהקלו במקבליהם של כלי זכוכית , שאם אין להם ' תוך ' הם טהורים כמו כלי חרס ( ל / א ) . על יסודות אלו ערוכה המסכת שלנו המונה את הכלים המקבלים טומאה ושאינם מקבלים טומאה . צורות הכלים היו ידועות לחכמים , אבל לנו קשה במקומות הרבה במשנה לקבוע את צורתם ולמצוא את הנימוקים לטומאה או לטהרה . אמנם המשנה מוסרת כמה כללים בטומאת הכלים , כמו : כל מאוחר הבינו את הלשון ' סשוטים ' ; כלים שאין להם תוך ובית קיבול , אבל הם מקבלים איזה לבר . ועליהם אמרו בבבלי בבא בתרא ס ' ו , א , שהם ( ' המשוטים ' ) מקבלים טומאה _מדקרי סופרים , וכמו שביארתי בהשלמות לפרק ט ' ו , א . אמנם גם בזה נחלקו הראשונים , ויש מהם שסוברים שפשוטים כאלה כמו השולחן מקבלים טומאה מן התורה . עי' בדברי הרשב ' א המובאים בשיטה מקובצת שם ובשו ' ת הרשב ' א ח ' א סי ' קצ ' ה ובראב 'ד לספרא שם . ועי ' רמב ' ם הל ' כלים ד ' , א ובמשנה למלך שם . — על פי דברינו אץ מקום לקושית המפרשים ולדבריהם במשנה ב ' , א , ועי ' באליהו רבא שם . כלי עץ שאץ לו תוך ולא נעשה לקבלה אפילו כלי לא נקרא ( אהלות ה ' , ו ) . ספרא שם פרשה ו ' , ה . ועי ' בהשלמות לפרק ט ' ו , א . < עי ' ספרי שם ( פי ' קכ ' ו ) . ובספרא שמיני פרשה ז ' , ו מוכח שכלי חרס לומדים מלשון המקרא עצמו ' אל תוכר שאינו מתטמא מאחוריו . אבל עי ' בבלי חולץ כ ' ד " א . — ה ' פתיל ' הוא הכיסוי , כמבואר במשנה י ' , ב וברש ' י חולץ שם . וזהו פירוש הספרי שם : פתיל זה העודף ( הכיסוי , שבסתם הוא עודף על הכלי למעלה , עי ' משנה י ' , ה ) , צמיד זה הדופק ( = הדובק , המחבר , עי ' אהלות ב ' , ד ובהשלמות שם ) ובו ' . ועי ' במפרשים שם ובפירוש רש ' י לתורה שם ובבראשית ל ' , ח ובתפארת ישראל פ ' ט , סי ' נ ' ס . אחר כך ראיתי את הדברים בלשוננו י ' ג , עמי 96 ואילך . ועי ' ירושלמי כתובות סוף ם ' ח . השערת גרץ ( דברי ימי ישראל ח ' ג , ציון י ' _ל ) אין לה יסוד .
|
הוצאת דביר תל-אביב
|