|
|
עמוד:7
שהיו טפלים למשנה ולברייתא . הם השלימו והרחיבו ° את קבלתם , הוסיפו לה שאלות ותשובות ריטוריות , 10 אסוציאציות קרובות ורחוקות ודייקו בה דיוק אשד . אחת ) אינם כשרים ,, כגון אנא ואת אלא ( הגירסה שם אינה בטוחה ) כגון מאי ? כגון ר ' חנינא בר פפי וחבריו " ( שנאמר עליו לעיל שם לט , סע " ב שנתרחש לו נס כש תבעה לו מטרוניתא " ) . ר ' חנינא בר פפי חי אחרי רב ורב לא יכול היה להתייחס _" לדבריו . השקלא וטריא נמסרה מקוטעת ואחר השלימה . המשלים חי במקום ובזמן שר' חנינא בר פפי היה מפורסם בצניעותו , לכן בחר להדגים בו כשר . וראה גם פסחים קיג , רע " ב . ועיין גם שבת לא , ב : ורי " א לעולם כר " ש ס " ל ומ " ש פתילה כדאמר רב המנונא ופו ' ומ " ש אנו שם . . 8 החומר הסתמאי ניתן להחלק לשלשה סוגים 1 : ) הוספה ( חידושים , מעין חידושי התוס ' ) . 2 ) הרחבה ( פירושים , מעין פירוש רש " י ) . 3 ) השלמה , כשהמימרה צריכה למלים נוספות . דוגמאות של הוספה נמצאות בש " ס כמעט בכל עמוד ועמוד . קל מאד להכירן ולפיכך אין צריד לייחדן כאן . אבל נציין לדוגמאות של הרחבה והשלמה , נביא מהן ונסמוך על הלומד שהוא יודע שהן שכיחות בכל פרק ופרק אלא שעלינו לצמצם בהבאתן כאן ( וכבר הבאנו לעיל הערה 7 דוגמא מן הפרק האחרון של קידושין ונמשיך בו ונביא ממנו גם את הדוגמאות שלהלן ) . ראה קידושין פ , א : ,, ור ' יוחנן אמר אין זו חזקה ששורפין עליה תרומה ( עד כאן דברי ר ' יוחנן והגמרא משלימה ) אלא איזו חזקה לר ' יוחנן ששורפין עליה את התרומה ? כדתנן " וכד . במקור , לא אמר ר ' יוחנן רק את השלילה ( ,, אין זו חזקה " ) אלא גם את החיוב אימתי היא חזקה . אלא שהחלק החיובי של דבריו לא הגיע לידי הסתמאים והם השלימוהו מדעתם . וראה גם שם עז , ב : ,, אמר רבא האי תנא וכוי אלא זונה מאי איסור מוסיף אית ביה ? אמר רב חנא בר קטינא הואיל ושם זנות פוסל בישראל " . רב חנא בר קטינא קשיש היד , מרבא ולא אמר דבריו לפרש את דברי רבא . ורבא הסביר מן הסתם במקור גם את איסור מוסיף שבזונה ( בברייתא שאותה הוא מפרש נזכרה גם זונה ) , אלא שחלק זה מדבריו לא שרד והשלימו הסתם לפי דברי רב חנא בר קטינא . ועוד ( הכרח הוא במקומות שדברי אמורא קדום הובאו כתירוץ לדברי אמורא מאוחר . ראה מ " ש במבוא ליומא חגיגה עמ ' 6 ד " ה וכשאין ) . על ההשלמות ,, אלא אי אתמר הכי אתמר " וכדומה , הרחבנו את הדיבור בר " ה , עמ' תא — ג . במקומות אחרים ( ראה במיוחד מ " ש , בתענית עמ ' תמז ) הערנו שלפעמים ,, התשובה שבאה אחרי א " ל ר ' פלוני לר ' פלוני אינה מר ' פלוני הנשאל אלא מסתמא דגמרא " . . 9 דוגמא של הרחבה הם צדדי האיבעיא שנתווספו אח " כ לאיבעיות ולבעיות , והעירו עליהם כבר הראשונים . ראה למשל תוס ' ב " ק יט , א ד " ה רב : ,, ונראה דבעיא דלעיל לא היתד . אלא וכוי והש " ס הוסיף מדעתו רבנן היא וכוי וכה " ג איכא פרק המקבל וכוי שהוסיף הש '' ס לומר האומן קונה בשבח כלי " וכוי . ועוד ( דוגמא של הרחבה בפרק אחרון של קידושין , ראה ההערה הקודמת , היא , למשל , שם עג , א . המימרה היתה במקור : ,, אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר , ומד , טעם אמרו שתוקי פסול " וכוי , וכן להלן שם : ,, דבר תורה אסופי כשר , ומד , טעם אמרו אסופי פסול " , וכר , וכל השאר שבאמצע הרחבה היא ) . ועיין , למשל , יומא נח א : ,, איכא דאמרי הכי בעי מיניה " וכוי . . 10 הש " ס מלא דיבורים ריטוריים וסתמיים הם תמיד , אבל לא מצינו לאמוראים שיזקקו לדיבורים ריטוריים . דיבור יוגדר ריטורי אם סתירתו ( ע " י קושיה או ע " י תירוץ ) ברורה לכל ומעיקרא הוא לא נאמר כאפשרות של ממש , כמו למשל שבת ו , ב . - בשוגג " חייב חטא , פשיטא ? במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא ליה . הא נמי פשיטאי הא קמ " ל " וכוי . המתרץ במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא ליה " ידע שאין בתירוצו "
|
|