|
|
עמוד:9
הנתפסים בעיניהם לעתים כנחותים מהם , מקיימים במעשיהם ערכי אמונה ומוסר המשותפים לכלל ישראל . אכן , רוב הדמויות הראשיות של ה " אחרים " בסיפורים פעלו במעגלי החיים , בסביבה רחבה וחיה , ומתוכה , ולא ישירות מן הספר , הם שאבו את ערכיהם , ואלה באו לידי ביטוי במעשה ולא במדרש : אבא חלקיה , הפועל העני ועם הארץ , לימד שני תלמידי חכמים מהי יראת חטא ; האישה , אשת רבי עקיבא , לימדה אותו ואת תלמידיו שאהבה אמיתית – לבן זוגה ולתורת האל – נקנית בהקרבה ובייסורים ; חוני המעגל , שכוחו בתפילה , השבעה ונדר , מלמד מהי אהבת ישראל שלו ומהו שיעור אהבת האל אליו . בסיפור שני חוני המעגל מוצג כלמדן וכספקן הלומד מהי אהבת חינם מאיכר הנוטע חרוב שיניב פירות כעבור שבעים שנה , ורק בני בניו יאכלו מהם . גדול מכולם , משה רבנו , הוא ה " אחר " בבית מדרשו של ר ' עקיבא , ודעתו קצרה מלהבין את התורה שבעל פה שאותה דרש . משה , העניו מכל אדם , שאל את הקב " ה במה זכה הוא להוריד את התורה מן השמים , ולא רבי עקיבא , שלדעתו היה ראוי לכך יותר ממנו . משה היה איש הצדק , שלנוכח גופתו של רבי עקיבא שהייתה מוטלת בשוק , לא נמנע מלהטיח כלפי האל " זו תורה וזה שכרה !? " , ועל שתי שאלות אלו הוא לא זכה לתשובה . ערכים אלה , הנבחנים במעשה – אהבה ויראה , ענווה וצדק – אינם מתקיימים במלואם על ידי חובשי בתי המדרש דווקא . האגדות נועדו לעורר את מודעותם של אלה לכך ולהתריע בפניהם בעקיפין , שלא להתכנס לתוך עצמם ולא להתנשא על מי שאינו שייך לקהלם . אדרבה , הם מציעים לחכמים לקבל בכבוד ובענווה את האחרים , שכן הדעות הקדומות שלהם אינן מאפשרות להם להבחין באיכויותיהם המיוחדות . מידת הענווה מתגלה כעומדת בתשתית הדת , המוסר והחברה היהודית , וכל אחד מן הסיפורים המובאים בקובץ זה נותן לה ביטוי על פי דרכו . אפשר ליישם את ההבחנות אלה ביחסים שבין החברה היהודית בארץ ישראל ( שבה התרחשו כל הסיפורים , אף אם מקורם בתלמוד הבבלי ) ובין החכמים . הללו היו " הקהילייה הטקסטואלית " שקבעה את ההלכות , דהיינו את העקרונות הכתובים המתבססים על פרשנות הטקסט הסמכותי של התורה ועל מסורת התורה שבעל - פה . באגדות שבחרנו , הדמויות שאינן למדניות מכירות בסמכות החכמים , ועם זאת הן מפוזרות על פני קשת רחבה של מערכות יחסים ומחויבות אליהם . 4 ג״א בון ( Boon , 1982 : 232 ) כתב שהחברה מבדילה את עצמה מאחרים באמצעות דימויים וכינויים . אין היא מגלה את האחרים , אלא יוצרת את אחרותם על ידי מיון ובידוד של תכונות מסוימות והדגשה מופרזת של היבטים מסוימים בחייהם . 5 לעניין מעמדה זה של הענווה , ראו ספרו של ל׳ שמואל ( תשע״ג ) והמקורות המובאים שם .
|
|