|
|
עמוד:11
נעורים הסיפור שלי נפתח ביומה הראשון של שנת . 1950 אותו יום ראשון בשבוע היה חורפי ונאה , לאחר שבועיים של מטחי גשם עזים . השמיים התבהרו ואני צעדתי ליום לימודים חדש בגימנסיה שלנו . הייתי כמעט בן 15 וחצי והמדינה פעוטה - בת שנה ושבעה חודשים . התגוררתי עם הוריי במושבה רחובות , אחת המושבות הוותיקות בארץ שב - 1950 חגגה את שנתה ה - , 60 ומספר תושביה הגיע ל - - 15 , 000 ועוד מעט עתידה הייתה להפוך לעיר בישראל . כרבים מבני גילי למדתי בגימנסיה המקומית ( תמ " ר - תיכון מאוחד רחובות , כיום תיכון דה - שליט ) ששכנה בבניין יפהפה על גבעה בצפון - מזרח המושבה . אגדה מקומית מספרת שאת הבניין המצועצע בנה סלוצקין , יהודי אוסטרלי , שסיפרו עליו כי שנא חורף וקור . בשל כך התגורר בחודשי הקיץ בביתו ברחובות ובסתיו היה מפליג לאוסטרליה , שהקיץ בה מתחיל בחודש נובמבר , בדיוק הפוך מכאן . איני יודע אם הסיפור הזה אכן נכון , אולם הקשר האוסטרלי לבניין , שלימים היה הגימנסיה , התחזק , שכן ב - 1917 השתכן בבית זה המפקד העליון של הצבא האוסטרלי , שהיה חלק מהצבא הבריטי שכבש במלחמת העולם הראשונה את הארץ . במושבה רחובות , שלא כמו ברוב המקומות האחרים בארץ , התגברו המוסדות המקומיים והתושבים על הפיצול הפוליטי שאפיין את בתי הספר , בהתאם לשיטת ה " זרמים " . נתקבלה החלטה שבית הספר התיכון יהיה כללי ומשותף לכל הזרמים והדעות . כך אפוא התאחדו " כיתות ההמשך " של זרם העובדים עם הגימנסיה ה " כללית " ונוצר בית הספר התיכון המאוחד . מאחינו הגדולים ידענו , שהמוניטין של הגימנסיה בשנותיה הראשונות לא היו מן המשובחים דווקא , וכל מי שהוריו יכלו לממן ,
|
|