|
|
עמוד:13
לאלה של הייצוג המילולי , את האיום שמציב הדימוי הצילומי על המשורר , איש המילים , הנאבק לשמר את זכר משפחתו ועירו . בפרק ג נתוודע לסוג אחר של מזכרת : גלויית התיירים . הפרק עוסק בשירי הגלויה של טוביה ריבנר ( בעיקר מתוך ספרו ' שירים מאוחרים ' , , ( 1999 שירי גלויה ' הנשלחים ' מערים שונות בעולם , רובם מאירופה . ריבנר מטמיע את הכללי באישי ומאחה את הוויזואלי ( התצלום בחזית הגלויה ) והמילולי ( הטקסט בגב הגלויה ) כדי להציע לקורא גלויות תיירים אלטרנטיביות : מזכרות שבהן מבט המשורר חותר מתחת למראית העין המסחרית , והזיכרון חי , אינו נפרד עוד מן ההווה . במקום רתיעה מן התצלום ומאבק בין דרכי ייצוג , לפנינו קרבה ושיתוף פעולה , שמטרתם שינוי אופיו של הזיכרון הקולקטיבי והרחבתו . שירי הגלויות של ריבנר מעידים על היחס הבלתי אמצעי של משורר זה לעולם הוויזואלי , לצילום ולאמנות : בשירתו מועלים פעמים הרבה מראות נוף ( טבע או נוף עירוני ) , והוא אף ייחד ספר שלם לשירים על יצירות אמנות ( שירים אקפרסטיים ) . אמנם , אין להתפלא על כך , שהרי ריבנר הוא צלם , אפשר אף שהצילום הוא לשונו הראשונה : לא רק משום שהחל לצלם עוד כנער , השתלם בתחום והתמיד בו במשך השנים ; אלא גם - כך העיד המשורר עצמו - מפני שכאיש של מראות זו לשונו הספונטנית . כדי לעמוד על שיתוף הפעולה בין דרכי הייצוג נתבונן בפרק זה גם בשלושה מתצלומיו של ריבנר שהופיעו בספרו ' גם זאת ראו עיני : תצלומים : ( 2007 ) ' 2007 - 1948 כאן משמשת המצלמה מעין כלי כתיבה ביד המשורר . את החיבור חותם דיון בספרם המשותף של המשורר הרולד שימל והצלמת אביגיל שימל , בתו : ' הספריה ' ( . ( 1999 ספר ייחודי זה , שבו מול כל עמוד של שיר עמוד ובו תצלום , עוסק לא רק בכינון הזיכרון ושימורו בעזרת הספרייה האישית , אלא גם בהרחבתו האוטופית : יצירת הספרייה האידאלית , שבה נופלים הגבולות בין הוויזואלי למילולי , וגבולות הספרייה , כלומר הזיכרון , מתאחדים עם גבולות העולם התרבותי כולו . תנועה זו
|
|