|
|
עמוד:14
היא " על קוצים " , כי היא מחכה למנת הריגוש הבאה . תלמידים ישראלים רוצים את המנה הרגשית שלהם כאן ועכשיו . תעזבו דחיית סיפוקים . ידע אנציקלופדי שלא עובר דרך הלב אינו נותר עמם ; אתרי אינטרנט " שכל הידע נמצא בהם " נשארים בגדר אות מתה אם אינם מרגשים את הלומדים הישראלים ומלהיבים אותם . אנשי מסע ישראלי זיהו צורך רגשי זה , ובמשך המסע הם מעוררים רגשות באופן שיטתי . זה מצליח , כיוון שדרך הלב הינה דרך מרכזית שבאמצעותה תלמידים ישראלים מתחברים ל " סיפור " - לסיפור הידע , לסיפור ההיסטורי או לסיפור הציוני . ללא עירור רגשי , תלמידים ישראלים חשים מנותקים , משועממים ומנוכרים . אשר על כן , כאשר ימצא הקורא דיווחים על דמעה ועל התלהבות במהלך המסע , ישית לבו כי מדובר בתלמידים ישראלים שמישהו מצא את הדרך ללבבם . ואת הדרך אל לבם הישראלי של התלמידים מבקיעים מדריכי מסע ישראלי באמצעות פדגוגיה ישראלית . רמזים לה ניתנו בציטוט הפתיחה של האלוף שקדי . במסע מתקיימות למידה בצוותא ; למידה בגובה העיניים ; למידה מלב אל לב ; למידה פתוחה ושוויונית ; למידה סוקרטית , שבה שואלים ופותחים ולא סוגרים בדוגמטיות ; למידה - או חיבור - דרך ארץ , כמו שאומר הלוגו של מסע ישראלי . ואמנם , יש משהו באופן שבו בנו מתכנני מסע ישראלי את ששת ימיו - משהו באופן שבו מתנהלים מעגלי השיח , משהו ביקיצה בבוקרו של יום , על טקסט ב " נץ קפה " , ומשהו באופן שבו חותמים את היום ברפלקציה - משהו שם נעשה באופן ישראלי מאוד . מדובר בפדגוגיה מקומית , ייחודית , שנותנת מענה , כאמור , לאופיים הסגולי של תלמידים ישראלים . מדובר בפדגוגיה ששורשיה מצויים בתרבות הישראלית הפלמ " חאית - כזו שבה יושבים במעגל ומספרים צ ' יזבטים ; כזו שאין בה מפקד ופקודים , שאין בה היררכיה , סדר ומשמעת נוקדנית ; זו פדגוגיה שאין בה " פתרון בית ספר " ידוע מראש או תשובה אחת נכונה . אדרבה , במסע כל התשובות נכונות , כל הזהויות אפשריות ; העיקר שתלמידים יבחרו את דרכם מתוך מודעות . פדגוגיה זו נותנת מקום רחב לדעות מגוונות ואף מנוגדות של תלמידים והיא יוצרת סוג של דיאלוג בלתי - כוחני - שבו גם תלמידים שקטים או דחויים משמיעים לפתע את קולם ומתגלים , לעתים עד כדי סיפור
|
|