|
|
עמוד:13
ואת הניכור שרבים חשים בבית הספר התיכון ? התשובה - חיבור רגשי . המושג " חיבור רגשי " מכיל בתוכו שני צרכים נפשיים שהם ייחודיים לתרבות הישראלית , ועל כן נדרשים להם מענים פדגוגיים סגוליים . הצורך הראשון בצמד הוא הצורך להיות מחובר ; השני - להיות מעורר רגשית . כך , ככל שהצטברו העדויות הן הובילו למסקנה , כי תלמידים ישראלים לומדים היטב כאשר הם חשים מחוברים - לחבריהם בכיתה ( " גיבוש " ) , לארץ או למדינה . חוויית המחוברות שהמסע מחולל בששת ימיו מתחילה בתחושת גילוי עצמי וחיבור לאני של התלמיד , והיא הולכת ומתעצמת במעגלים שמתרחבים מדי יום , ובהם התלמידים מתחברים לחבריהם לשכבה , לאנשים בקהילתם , לחברה , למדינה ולעם . חוויית החיבור במסגרת המסע מעידה על צורך משמעותי של תלמידים ישראלים - צורך חברתי שאינו מאפיין תלמידים גרמנים או יפנים , למשל , והאופן שבו מדריכי המסע יוצקים את החיבורים נותן מענה לצורך זה . כך , למרות הקיטורים על " דור המסכים " , על " נוער פוסט - מודרני " ועל חובבי " מילקי בברלין " , אנשי מסע ישראלי זיהו כי תלמידי כיתות י " א בישראל דווקא מבקשים חיבור ערכי . הם רוצים להיות מחוברים בטבורם למהותה של ישראל ולסיפור הציוני ומבקשים למצוא מקום שבו הם יכולים לתרום . כי " תרומה " מעידה על חיבור , ותלמידים ישראלים רוצים " חיבור " . ואכן , העדויות מורות כי עד לצאתם למסע , תלמידים רבים לא זכו לחוש מחוברים למקום - בין משום שביישוב שלהם תנועות הנוער אינן פעילות , ובין מפני שבית ספרם מתמקד בצורך הישרדותי של עמידה ביעדים של מבחני הבגרות . כך או כך , לאחר שחוו חסרים בתחום הערכי וחוויית ניתוק מן " המשמעות הגדולה " של היותם במקום - מגיע מסע ישראלי ומחבר אותם לסיפור הישראלי . צורך נוסף שמאפיין תלמידים ישראלים הוא העירור הרגשי . כפי שתלמידים אמריקאים לומדים בעיקר כשידע " עובד " ; כפי שתלמידים אינדיאנים לומדים רק באמצעות סיפורי מסורת שבטית - כך תלמידים ישראלים לומדים בעיקר כאשר רגשותיהם מעורבים בלמידה . התלמיד הישראלי הוא " רגשי " , בשפה העממית . הפתיל ההכרתי שלו קצר , כיוון שהוא מפונק ; הסבלנות של הכרתו
|
|