|
|
עמוד:12
הקואליציה הממשלתית היא קואליציה ביצועית ( אקזקוטיבית ) . היא קמה על בסיס הסכם בין מפלגות , אשר מגדיר את חלוקת התשואות שמביא עמו השלטון - הן התשואות החומריות ( שליטה במשרדי ממשלה ) , הן האידיאולוגיות . עם זאת , הקמת ממשלה אינה סופו של התהליך הפוליטי אלא תחילתו . השותפות הקואליציוניות מקוות ומנסות להשפיע על מה שיקרה במדינה בתקופת כהונתה של הממשלה ועל מהלכי הממשלה הלכה למעשה . ממשלה חייבת ליהנות מאמון הכנסת , ועל כן היא בעת ובעונה אחת יחידה פוליטית וגם ביצועית . הכוח הפוליטי , ולא נימוקים מקצועיים , הוא לעתים קרובות הגורם המכריע . גם בתחומים שנדרשת בהם מומחיות מקצועית - הדינמיקה של הפוליטיקה היא הכוח המניע . החלטות הממשלה מחייבות את כל חבריה בהתאם לעקרון האחריות הקולקטיבית . הרוב בממשלה עלול לקבל החלטה שגויה , אבל מרגע שנתקבלה החלטה - הממשלה כולה נושאת באחריות לה . לפעמים לא ניתן להתחקות אחר תהליך קבלת ההחלטות , ואין אפשרות לדעת מה היו עמדות השרים בטרם החלטה ובמה נחלקו דעותיהם . בחסות מסך העשן הזה קל יותר לממשלה להציג את עצמה כקולקטיב . במידה והיה על ממשלת ישראל לקבל החלטה , כפי שפורסם בעולם - בפרסומים שיפורטו בהמשך - ביחס להשמדת כור סורי , נסטה מהכלל לפיו נכתב הספר וננתח פרסומים אלו גם אם מדובר בפרסומים זרים . • הדמות המרכזית בממשלה היא , כמובן , ראש הממשלה . במקרים רבים ראש הממשלה קובע לבדו את המדיניות - אפילו בנושאים גורליים ( בן - גוריון , למשל , החליט לבדו לצאת למבצע סיני ב , 1956 - גולדה מאיר לבדה החליטה לדחות את " תוכנית יארינג " ב , 1971 - ומנחם בגין החליט לבדו להיענות ליוזמתו של נשיא מצרים , אנואר סאדאת , לנאום בכנסת ב . ( 1977 - ואולם , במובנים מסוימים ראש הממשלה חזק במידה שחבריו השרים - ושותפיו הקואליציוניים בפרט - מאפשרים לו . בפועל , בדרך כלל יש ביכולתו של ראש הממשלה לעצב את מדיניות הממשלה בכל התחומים שבהם יש לו עניין , וביכולתו להגדיר את האתוס הממשלתי - האווירה והאידיאולוגיה שעל בסיסן יימצאו הפתרונות ויתקבלו ההחלטות . ראש הממשלה והשרים פועלים באופן עצמאי ( בכוח מנדט אימפרטיבי ) . הם
|
|