|
|
עמוד:11
מבוא ומדריך לקורא יסודות השיטה הפוליטית הנהוגה בישראל הונחו עוד ב " תקופת היישוב " , טרם הקמת המדינה . כמה רבבות התושבים היהודים שהתגוררו בארץ ישראל בתום מלחמת העולם הראשונה החליטו , בעקבות הצהרת בלפור , לכונן את הפרלמנט העברי הראשון . במובנים רבים , השיטה שבה נבחרה " אסיפת הנבחרים " של היישוב היהודי ב 1920 - מתקיימת עד היום . מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית . היא הוקמה ונשלטה - ונשלטת עד היום - על ידי מפלגות פוליטיות , או למען הדיוק - על ידי קואליציה של מפלגות . שלטון קואליציוני היה העיקרון המארגן של הציונות הממוסדת גם לפני קום המדינה , ושום מפלגה לא נהנתה מעולם מרוב פוליטי - לא בקונגרס הציוני , לא בהסתדרות הציונית ולא במדינת ישראל . הרשות המחוקקת בשיטה הדמוקרטית - פרלמנטרית הישראלית היא כנסת בת 120 חברים , שנבחרת באחת הגרסאות הקיצוניות ביותר המוכרות בעולם של שיטת הייצוג היחסי - לפי רשימות מפלגתיות , כאשר המדינה כולה מהווה " אזור בחירה " אחד . אחוז החסימה לקבלת ייצוג פרלמנטרי היה בדרך כלל נמוך יחסית , בין אחוז אחד לשניים , וגם כיום , כשאחוז החסימה הוא , 3 . 25 כך שסף הכניסה הוא ארבעה חברי כנסת , מיוצגות בבית הנבחרים עשר מפלגות . 20 מערכות של בחירות כלליות ( ומערכת אחת של בחירות מיוחדות לראשות הממשלה ) התקיימו בישראל עד כה , ואף לא אחת מהן הולידה מנצחת ברורה , בדמות מפלגה יחידה שזכתה ברוב המושבים בכנסת . כתוצאה מכך , פוליטיקה קואליציונית של מיקוח ומשא ומתן היא " המשחק המרכזי " במערכת הפוליטית הישראלית מאז ומתמיד . •
|
|