|
|
עמוד:11
דואט / הודל אופיר שמים אפורים וגשם דק מקדמים את פנינו במגרש החניה הריק של נמל יפו . מהדקות מעילים לגופנו ומיטיבות צעיפים , אנחנו נפגשות בחיבוק ואז עומדות רגע יחד , מביטות אל הים הרוגש ונושמות את הרסס המלוח . בתי הקפה במקום מלאים באנשים שהרוח הבריחה אותם פנימה , ואנחנו מחליטות לעלות למעלה , לשכונה , למצוא לנו מקום שקט לשבת . צעדינו בסמטאות מפרים את הדממה שסביב . בבית הקפה היפואי הקטן חם ונעים ; עץ אשוח מקושט ניצב בפינה . אנחנו שמחות להיפגש ; בשנים בהן עבדנו על מחקרי הדוקטורט שלנו באוניברסיטה העברית חלקנו שעות משותפות רבות . יחד למדנו בקורסים שונים והשתתפנו בכנסים ובסמינרים , יחד חלקנו מחשבות ורעיונות - ביכורים , תהינו והתבלבלנו , ויחד גם נועצנו ושיתפנו בענייני חיינו שאינם ריקוד או אקדמיה . מאז הסתיים פרק זה ונפנינו לריקודי - חיים אחרים איננו מתראות לעיתים קרובות , על אף הגעגוע . הצעתה של ילי להוציא לאור במשותף את מחקרינו בספר אחד מביאה אותנו לכאן הבוקר . אנחנו מבקשות לראות אם וכיצד ניתן לשלב את העבודות , הממוקמות שתיהן בשדה החינוך לריקוד בישראל והבוחנות את השדה הזה בכלים איכותניים - פרשנים . אין לנו רעיון ברור לגבי האופן שבו נעשה זאת ; אין לנו דגם לספר ששוזר שני מחקרים של חוקרות שונות . איך נשמור על ייחוד כתיבתה וטענותיה של כל אחת מאתנו , ובו בזמן נשלב את חומרינו כך שהחיבור המשותף יעמוד בפני עצמו ? אני קצת מסויגת . עלינו להמציא את הפורמט , עלינו ליצור אותו . אנחנו פותחות מחשבים , מתבוננות בפרקי העבודות , במושגים העיקריים . הזמן שעבר מאז נכתבו הדברים , כך אנו חשות , עוזר לנו להתבונן עליהם כעת בשקט . אפשר לגעת , מותר להזיז , ניתן לחשוב על הקשרים נוספים . אנחנו משחקות , טוות חיבורים , והפרקים נענים לנו : תוך זמן קצר יש בידנו שלד של מבנה . "תראי איזה יופי הכול מתחבר " , אומרת לי ילי . שתינו מופתעות , כך נדמה לי , מהקלות שבה נוצר הארגון הזה , ומן ההדהוד הצלול שבין המושגים והרעיונות שלנו . ברור שהחומרים מדברים זה עם זה . נותרים עדיין עניינים אחדים שאיננו מצליחות לפתור , אך אנחנו מחליטות להניח להם כעת . גם הספק שבי לא ממהר לעזוב ; גם לו אני מניחה . ייקח עוד זמן . בחודשים הבאים מקבל השלד הדק שלנו נפח ובהירות , כותרותיו מתנסחות , ומשמעות שזירת מחקרינו זה בזה מתחדדת . ספרנו המשותף הוא פרפורמנס טקסטואלי להוויה המאפיינת לטענתנו חינוך לריקוד ; זו של דיאלוג ותשומת לב למה ולמי שמעבר לי . הספר הוא גם מעשה פמיניסטי , מתוך עמדה אידיאולוגית שידע נוצר בין אנשים מתוך שיתוף ושילוב ביניהם , ואיננו תוצר של הפרט הפועל או הפועלת לבדה . עמדות כאלה עלו מבוא : טוות חיבורים
|
|