|
|
עמוד:257
בשצף קצף לשונות רבים במקרא מתארים את קצפו של האלוהים ( השורשים זע " ם , זע " ף , כע " ס , רג " ז ועוד ) , כאשר חלקם מבטאים אותו על ידי תיאור מראה פניו של אדם כועס , כאילו הם בוערים באש , כגון " חימה " ( " ותיתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה " [ ירמיה מד , ו ]) או " חרון ( אף ) " ( וראו : " על זאת חיגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף ה ' ממנו " [ שם ד , ח ]) , וראו לעיל הפירוש על " זלעפות " ( פסוק י ) שאף עניינו אש לוהטת . ובאשר לקצ " ף - הנזכר הן בקשר לכעסם של בני אדם ( "פרעה קצף על עבדיו " [ בראשית מא , י ]) והן , ובעיקר , בקשר לאלוהים ( כגון בפנייתו לירושלים : " כי בקצפי היכיתיך וברצוני ריחמתיך" [ ישעיה ס , י ]) - נראה שהוא קשור אל בועות הרוק הזעירות המצטברות סביב פיו של אדם כועס . על כך עשוי להעיד הביטוי היחידאי " שצף קצף " ( ישעיה נד , ח ) , כאשר " שצף " הריהו כמו " שטף " , זרימת נוזלים , והשוו : " אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמוד לפני קנאה " ( משלי כז , ד ) . יתק "ק בן אדם הוא יצור אופטימי מטבעו , המבקש סוף טוב ליצירות ספרות , למחזות ולסרטים . כך גם במקרא : אף שספר מלכים מסתיים כאשר בני יהודה שרויים בגלות בבל , מבקש המחבר - העורך להראות כי יש אור בקצה המנהרה , ולפיכך בא בסוף הספר סיפור שחרורו של המלך יהויכין מכלאו בבבל , ואפלייתו לטובה על ידי מלך בבל ( מלכים - ב כה , כז - ל ) . ספר דברי הימים , אשר נכתב מאוחר יותר , כשהוא מודע כבר לשיבת ציון , מדלג בפרק האחרון הישר מן החורבן אל הצהרת כורש מלך פרס , כדי לסיים בטוב ( דברי הימים - ב לו , כב - כג ) . והנה , המסורה לארבעה ספרים במקרא שמסתיימים בדבר רע : ישעיה , תרי - עשר , קהלת וקינות הוא איכה ( וראשי התיבות שלהם : יתק " ק ) מורה - בשעת קריאת הספרים בציבור - לשוב ולקרוא לאחר פסוק סיום הספר את הפסוק שקדם לו שאופיו מנחם , אופטימי . כך לא יסתיים ספר ישעיה - בפרק המשמש כהפטרה לשבת שהיא גם ראש חודש - במילים " והיו דראון לכל בשר " ( סה , כד ) , אלא בפסוק שלפניו : " והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר ה '" . בתרי - עשר אין מסיימים את ספר מלאכי ( בפרק המשמש כהפטרה לשבת הגדול , היא השבת שלפני חג הפסח ) באיום : " פן אבוא והיכיתי את הארץ חרם " ( ג , כד ) אלא בהבטחה : " הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה ' הגדול והנורא " ( שם , פסוק כג ) . אגב : תרגום השבעים מעביר אל סיום הספר את פסוק כב : " זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים " . גם את מגילת קהלת ( הנקראת לפי מנהגים רבים בסוכות ) אין רוצים לסיים במילה " רע " : " כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע " ( יב , יד ) , ולפיכך שבים וקוראים את פסוק יג : " סוף דבר הכול נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם " , ובמגילתנו , מגילת הקינות , אין זה נעים לסיים ב " כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד " , וטוב לשמוע בסוף המגילה את הקריאה לרחמים ולשיבה לימות העבר המפואר : " השיבנו ה ' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם " ( פסוק כא ) . יתק " ק בעמוד החתימה של מגילת איכה מתוך כתב יד הדוכס מסאסקס המכיל את התורה , ההפטרות והמגילות . כתב היד הועתק בראשית המאה הארבע עשרה ואויר בידי אדם בשם חיים .
|
|