|
|
עמוד:251
את מלכות האלוהים . ועוד מלמדים המקורות כי נשמותיהם של הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד ( שבת קנב ע " ב ) , וכי על הכסא עצמו חקוקה דמותו של יעקב , הוא ישראל , כדי שתהיה מחשבת האלוהים על עמו בכל עת ( מדרש אגדה לבראשית כח , יב ) . במקורות רבים נחלק כסאו של האלוהים לשניים : כסא דין וכסא רחמים . תוך עיסוק בפסוק " עלה אלוהים בתרועה ה ' בקול שופר" ( תהילים מז , ו ) - ולאור קביעתם של חכמים כי תיבת " אלוהים" מצביעה על מידת הדין בעוד שתיבת " ה '" עניינה מידת הרחמים - נאמר במדרש : " בשעה שהקב " ה יושב ועולה על כסא דין , בדין הוא עולה , שנאמר ' עלה אלוהים בתרועה ' , ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקדוש ברוך הוא , הוא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים דכתיב ' ה ' בקול שופר ' ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מידת הדין לרחמים" ( ויקרא רבה כט , ג ) . על יסוד מדרש מעין זה תוקן לומר במסגרת הסליחות : " אל מלך יושב על כסא רחמים , מתנהג בחסידות , מוחל עוונות עמו ... ומרבה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים " ( כך הנוסח כבר בסידור הקדום שהכין במאה התשיעית רב עמרם גאון בבבל ) . בקשר למגילת החורבן ולירושלים ראוי להזכיר גם את המסורת ( מדרש שיר השירים רבה ז , ג ) ש " עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד " . " ימוגר נא כסאו" בשירו של חיים - נחמן ביאליק , " על השחיטה " , שנכתב בעקבות פרעות קישינב ( ראו לעיל , עמוד , ( 234 בטרם יבש דמם של הנרצחים , ממחיש המשורר את אפס כוחם של הנרצחים בפנייה אל התלין : " התלין ! הא צוואר , קום שחט ! / עורפני ככלב , לך זרוע עם קרדום / וכל הארץ לי גרדום / - ואנחנו – אנחנו המעט ! / דמי מותר – הך קודקוד , ויזנק דם רצח , / דם יונק ושב על כותנתך / ולא ימח לנצח , לנצח " . בהמשך לפנייתו אל התלין פונה המשורר אל השמים ואף מתריס כלפיהם : " אם יש צדק - יופע מיד ! / אך אם אחרי הישמדי מתחת רקיע / הצדק יופיע - ימוגר נא כסאו לעד ! " הצדק הריהו הצדק האלוהי , והכס הוא כסאו של האלוהים , והמשורר אינו נרתע מלקרוא בחום לבו להריסת הכסא , אם לא ימהר ויופיע הצדק . בסופו של השיר קובע המשורר כי אין טעם בבקשת נקם , שהרי לא ניתן אף לדמות גמול ראוי לזוועה שנתחוללה שם : " וארור האומר : נקום ! / נקמה כזאת , נקמת דם ילד קטן / עוד לא ברא השטן / - ויקוב הדם את התהום ! / יקוב הדם עד תהומות מחשכים , / ואכל בחושך וחתר שם / כל מוסדות הארץ הנמקים " . " ויהודה לעולם תשב" נראה כי הנביא יואל היה מנביאי שיבת ציון , ואם כן הוא , סביר שהכיר את מגילת איכה ועשה בסיום ספרו שימוש בדברים המופיעים במגילה לקראת סיומה . וכך סיום ספר יואל : " ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור " ( ד , כ ) . הנביא איננו חולק על האמור במגילת איכה ; אדרבא , הוא יונק מרעיונותיה כדי לבטא את המסר האופטימי שבדבריו : בזכות נצחיות ישיבת ה ' על כסאו , גם יהודה וירושלים ישבו ויכונו לדור ודור . ואכן המילים האחרונות בספר יואל שבות ומזכירות את משכן האלוהים בירושלים : " וה' שוכן בציון " ( ד , כא ) . סמל האקדמיה לאמנות ולעיצוב בירושלים , בצלאל ( שנקראה על שם בונה המשכן , בצלאל בן אורי ) . את הסמל יצר אפרים משה ליליאן ( ראו עמוד 75 ) ובמרכזו ארון הברית והכרובים , שיש הרואים בהם את מייצגי כסא האלוהים בעולם .
|
|