|
|
עמוד:242
חלק שלישי / פסוקים טו - יח המתפללים מודים בחטאם ; הסיבה לאבלם - חורבן בית המקדש פרק ה פסוק טו שבת משׂוֹשׂ לבנוּ נהפךלאבל מחלנוּ : הפסוק הפותח את החלק השלישי של קינה זו כרוך היטב בסיומו של קודמו . כיוון שהבחורים שבתו מנגינתם ( פסוק יד ) - " שבת משוש לבנו " , היינו , אין עוד שמחה בלבבנו ( על תיבת " משוש " ראו ב , טו ובפירוש שם ) . ההסבר לאבל שנפל על המקוננים טרם נודע לקורא , והוא יתברר לקראת סיומו של החלק . על מעבר משמחה , המובעת באמצעות כלי הנגינה , אל האבל ראו גם איוב ל , לא : " ויהי לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים " . " מחול " בלשון המקרא הוא לעיתים כלי נגינה , לעיתים ריקוד שאותו מחוללים לצלילי כלי הנגינה ולעיתים רק ביטוי לשמחה , היפוכו של האבל , כפי שהוא בדברי הנחמה של ירמיהו : " אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו . והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושימחתים מיגונם " ( לא , יג ) , ועוד : " הפכת מספדי למחול לי פיתחת שקי ותאזרני שמחה " ( תהילים ל , יב ) . בשני הפסוקים האחרונים , כבפסוקנו , משמש הפועל הפ " ך לציון שינוי קיצוני במצב הרוח . לשימוש דומה בשורש זה ראו גם לעיל : " נחלתנו נהפכה לזרים " ( פסוק ב ) . שביתה ושביתות הופעתו של השורש שב " ת בפרקנו , פרט לפסוקנו , בפסוק יד : " זקנים משער שבתו " , מבטא הפסקה פסיבית , מאונס , של פעילות כלשהי . לעומת זאת , האמור על האלוהים בסוף מעשה הבריאה , " וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה " ( בראשית ב , ב ) מבטא הפסקה מרצון , כפי שהוא , למשל , גם בפסוק המדבר על רעיו של איוב : " וישבתו שלושת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו " ( איוב לב , א ) , או במצוות שנת השמיטה : " בחריש ובקציר תשבות " ( שמות לד , כא ) . שם העצם " שביתה " איננו מצוי במקרא , אך הוא מופיע בלשון חכמים . כאן הוא משמש לעיתים במשמעות של הפסקת עבודה לשם קיום מצוות שבת , כגון : " אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת " ( עבודה זרה טו ע " ב ) , ולעיתים בקשר להלכות תחום שבת . אדם רשאי - על פי ההלכה - לנוע אלפיים אמה לכל כיוון מן המקום שבו נמצא ברגע שבו החל יום השבת , והצירוף הלשוני " קנה לו שביתה " ( ירושלמי , עירובין ד , ה ועוד ) משמעו שהאדם קבע את המקום שבו ישבות ( וממנו הוא יכול למדוד את המרחק המותר לו להליכה ) . בעברית החדשה עבר ניב זה תהליך של חילון , ומשמעותו כעת : התיישב דרך קבע , השתקע , התבסס ( כגון : " זכות השביתה קנתה לה שביתה איתנה בחקיקה ובפסיקה הישראלית " ) . ואכן , " שביתה " כהפסקה יזומה של עבודה מצד העובדים עקב מחלוקת עם מעבידם היא תופעה שבאה לעולם במהלך המחצית השנייה של המאה התשע עשרה , עם העידן התעשייתי והתפתחות הארגונים המקצועיים . בארץ ישראל פרצה השביתה הראשונה בשנת , 1902 כאשר פועלי הדפוס בירושלים התארגנו בדרישה לקיצור יום העבודה לשמונה שעות . מאז נעשתה השביתה לבת לוויה קבועה של מערכת יחסי העבודה , כשהיא לובשת צורות שונות כגון שביתת אזהרה , שביתת הזדהות , שביתת האטה
|
|