|
|
עמוד:182
פרק ד פסוק ח חשך משחוֹר תא ֳרם לא נכרוּ בחוּצוֹת צפד עוֹרם על עצמם יבשׁ היה כעץ : בעוד שבתיאור דמותו של הדוד בשיר השירים מצטרף השחור אל צבעי הזהב , האדום והלבן לשם עיצוב יופיו : " דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב " ( ה , י - יא ) , הרי שבקינה מאפיין הצבע השחור את מראה קרבנות הרעב . " חשך משחור " פירושו : השחיר כחשכת הלילה , עד ש " לא ניכרו " , עד שלא ניתן היה עוד לזהותם , והשוו את המסופר על רות ובועז שנפרדו לפני עלות השחר , " בטרם יכיר איש את רעהו " ( רות ג , יד ) . " תוארם " פירושו צורתם , כמו " גזרתם " ( לעיל , פסוק ז ) , או מראיהם ( כגון : " יפת תואר ויפת מראה" [ בראשית כט , יז ]) . ושוב מוזכר המקום שבו הם שוכבים , " בחוצות " ( ראו לעיל , פסוקים א , ה ) . בין אם עודם חיים ובין אם כבר מתו , אין איש מן העוברים והשבים נותן את דעתו עליהם , לחזק אותם או להביאם לקבורה . בחוזה המלך האשורי אסרחדון , בן המאה השביעית לפנה " ס , עם המלכים הווסאלים הכפופים לו , אחת הקללות לאלה שיעברו על תנאי הברית היא : " האלים יחשיכו עורכם ועור נשיכם , בניכם ובנותיכם [ שחורים יהיו ] ככופר וכנפט " ( שורה . ( 581 הפועל צפ " ד פירושו קמ " ט או כו " ץ , והוא יחידאי במקרא , אך מתועד בלשון חז " ל , כגון : " מעשה באחד שנפל לירדן ועלה ( = צפה גופתו ) לאחר שבעה עשר יום והכירו שצפדתו הצינה " ( ירושלמי , יבמות טז , ג ) , רוצה לומר כי לא רק שנשתנה צבע עורו אלא אף שזה נעשה קמוט וחסר חיות , " יבש היה כעץ " . ותנו דעתכם למשחק המילים שבין " עצמם " ( = גופם , ראו פסוק ז ) לבין " עץ " . ( אגב נעיר שאין כל קשר בין שורש צפ " ד למחלה הידועה בשם צפדינה שיסודה בהעדר ויטמין C בגוף האדם . ) מה עולל הרעב לסובלים ? במדרש איכה רבה מובאים בקשר לפסוקנו שני סיפורים שעניינם באנשים שמכת הרעב פגעה בהם קשות . הראשון ( מהדורת בובר , פרשה א ) מספר על ר ' צדוק , חכם שהתענה ארבעים שנה לפני החורבן בתחנונים ובתפילות בתקוה שיוכל למנוע אותו ( השוו נדרים סד ע " א ) , ובנו , ר ' אליעזר , מעיד כי " אראה בנחמה ( = לשון שבועה ) אף על פי שחיה אבא כל אותם השנים משחרב בית המקדש , לא חזר גופו עליו כמות אותם השנים שהיה , לקיים מה שנאמר ' צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ '" . במדרש איכה רבה לפסוקנו מספר אותו ר ' אליעזר " מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא . אמר לי אבא : ' צא וראה שמא מבני ירושלים הוא ' . הלכתי ומצאתי אותה אישה שנשל שערה ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא , ולא היתה תובעת ( = מבקשת ) אלא דבילה , לקיים מה שנאמר ' לא ניכרו בחוצות '" . נראה שאין צורך להכביר מילים על מקרים דומים שליוו תקופות קשות של רעב במהלך ההיסטוריה האנושית , שבהן איבדו אנשים את צלם האנוש שבו נבראו . על קשר בין רעב נורא לבין השחרת פנים עומד התלמוד כשהוא דורש את השם " אשחור " ( דברי הימים - א ב , כד ) כמי ש "השחירו
|
|