|
|
עמוד:177
אכילת מאכלים מסוימים . כך , למשל , כתחליף לברכת " ברוך אתה ה ' ... שהכול נהיה בדברו " מוצע בתלמוד הירושלמי ( ברכות ו , א ) הנוסח " ברוך אתה ה ' ... בורא מיני מעדנים " . עם הזמן נתחדשו מן השורש עד " ן גם מילים נוספות : " מעדנייה" שבה נמכרים מעדנים , " עדין נפש " במשמעות של איסטניס , " עדינות " , כהיפך לגסות , ועוד . תולע וארגמן השורש תל " ע נרדף לשורש אד " ם : " מגן גיבוריהו מואדם אנשי חייל מתולעים " ( נחום ב , ד ) . ו " תולע " בפסוקנו הוא צבע , כעולה מן התקבולת בדברי הנביא : " אם יהיו חטאיכם כשנים ( = כמו צבע השני , מסוגי האדום ) כשלג ילבינו / אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" ( ישעיה א , יח ) . בתורה מכונה צבע זה בשם " שני תולעת " ( כגון ויקרא יד , ו ) או " תולעת השני " ( כגון שמות כח , ה ) , והאריג הצבוע בו נחשב כאריג יקר במיוחד , הראוי להימצא במשכן המפואר או בבתי עשירים המורגלים בהדר ובפינוק . תולעת השני נזכרת במקרא פעמים רבות בצד צבעים נוספים , בעיקר הארגמן , כמסופר על יריעות המשכן : " תכלת וארגמן ותולעת שני " ( שמות כו , א ) . הארגמן אף הוא צבע אדום שעשו בו שימוש לצביעת אריגים , והוא בא לייחד בגדי מלכות ופאר ( שופטים ח , כו ; דניאל ה , כט ועוד ) . כך גם בספרות חז " ל - על פי הדעה שפס של ארגמן טוה יעקב בבגד הפסים שעשה ליוסף ובזה רמז על מלכותו לעתיד ( תנחומא וישב , ד ) - וכן בעולם הרומאי , כגון לבוש הקיסר שכולו היה ארגמן . דעה מקובלת אומרת כי השטיח האדום , שנפרש גם בימינו לרגלי אורחים רמי מעלה , הוא גלגולו של בגד מלכותי זה . מאשפה לזבל " אשפה " במקרא היא ערימת פסולת , ונראה שמכאן נגזר גם שמו של " שער האשפות " שבירושלים ( נחמיה ב , יג ) , והיא מופיעה גם בלשון חז " ל , כגון : " לא היו ימים מועטין עד שמת ( = הכהן הצדוקי ) והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו " ( יומא יט ע " ב ) . לטיוב האדמה השתמשו בהפרשות של בעלי חיים וברקבובית מן הצומח , וכינוים של אלה בלשון המקרא הוא " דומן " , אלא שבמקרא מופיעה המילה רק בזיקה לגופות מתים שלא הובאו לקבורה , כגון : " לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו" ( ירמיה כה , לג ) . לשון חז " ל החליפה את הדומן בזבל ( מילה שאינה מצויה במקרא ) , כגון : " המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו " ( בבא קמא ג , ג ) . בלשון חז " ל גם מתועד פועל מן השורש זב " ל : " כל זמן שמותר לחרוש מותר לזבל " ( תוספתא שבת א , ד ) . הלשון החדשה אינה מבחינה בין אשפה וזבל , בין פח אשפה לפח זבל , ולשון העם גם יצרה מן השורש זב " ל כינוי גנאי וכן תיאור לדיבור טרחני בלתי פוסק . ללא כותרת ( רות ונעמי ) ( , ( 2006 צילום מעשה ידי הצלם הישראלי עדי נס ( יליד , ( 1966 כחלק מסדרת צילומיו על סיפורי התנ " ך . שתי נשים מלקטות מזון שהושלך לאשפה , ביטוי של מחאה על היחס אל העוני בישראל של ימינו .
|
|