|
|
עמוד:166
מבוא בקינה הרביעית חולק המקונן עם קוראיו את כאבו המר נוכח תוצאות המצור סביבות ירושלים וכיבושה של העיר , אשר רישומם עודנו טרי בתודעתו : רעב הגורר את הנורא מכול - בישול ילדים ביד אימותם , גוויות המתים בחרב וברעב הממלאות את רחובות ירושלים באין קובר , והעיר החרבה והשרופה באש חמתו של האלוהים . ועוד מספרת הקינה על האנשים שנסו מן העיר ואשר גורלם לא שפר עליהם , ועל המלך הנמלט שנלכד בידי האויב . אנרכיה שוררת בכול , וכהני ירושלים ונביאיה מושפלים , משלמים על חטאיהם . רושם האסון ניכר כפליים עקב ההשוואה החוזרת ונשנית בין תפארת העבר הקרוב , שהיתה מלווה בביטחון כי אין אויב שיוכל לכבוש ולהרוס את ירושלים , לבין עליבותו המזעזעת של ההווה . הציפייה לעזרת זרים - ככל הנראה המצרים ( שגם הם , ככובשים הבבלים , אינם מזוהים בשמם ) - הניבה אכזבה מרה , ואף על פי כן בסיומה של הקינה מפעמת תקוה : עונשה של ירושלים בא אל קיצו ואילו האדומים , שהיו שותפים לבבלים בזריעת ההרג והחורבן , יבואו על עונשם . הקינה אינה פונה כלל אל האלוהים , וזאת בניגוד לכל שאר הקינות במגילה שבכולן יש יסוד של תפילה . עם זאת , ה ' נזכר בה כמי שבכעסו הביא להרס העיר ולעונשם של החוטאים ( פסוקים יא , טז ) , הלוא הם הכהנים והנביאים שופכי דם הצדיקים ( פסוק יג ) . בעוד שהקינה כולה מנוסחת בגוף שלישי , פסוקים יז - כ חורגים מנוף הקינה והם מנוסחים בגוף ראשון רבים , וידוי על הציפייה הנואלת לעזרת אדם ועל תוצאותיה הנוראות . גם קינה זו , כקודמותיה , היא אלפביתית , וגם בה קודמת האות פ " ה לאות עי " ן ( וראו במבוא , סעיף ה ) . הקינה נחלקת לחמישה חלקים : ( א ) אז ועתה - מעין חידה ופתרונה ( פסוקים א - ב ) ( ב ) הרעב הנורא ותוצאותיו ( פסוקים ג - י ) ( ג ) חורבן העיר ועונשם של ראשיה ( פסוקים יא - טז ) ( ד ) ציפיות שלא התממשו לעזרת בשר ודם ( פסוקים יז - כ ) ( ה ) נקמה ונחמה : פנייה לאדום ולציון ( פסוקים כא - כב ) הגבולות בין חמשת חלקי הקינה ניכרים היטב , כיוון שכולם נתונים במסגרת : בחלק הראשון פותחות השורה הראשונה של הפסוק הראשון והשורה השנייה של השני במילה " איכה " . בחלק השני נזכרות האמהות בפסוקים ג ו - י ; בחלק השלישי יוצרים את המסגרת אזכוריו של ה ' בפסוקים יא ו - טז , ובחלק הרביעי המילים " גוי " ( פסוק יז ) ו " בגויים " ( פסוק כ ) . בסיום , בחלק החמישי , פונה המקונן אל " בת אדום " בשורה הפותחת את פסוק כא ובזו החותמת את פסוק כב . החלק הראשון של הקינה הוא בן שני פסוקים . מספר הפסוקים שבארבעת החלקים הבאים הולך ופוחת משמונה לשישה , לארבעה ולשניים , כך שבשני החלקים המהווים את מסגרת הקינה , הראשון והחמישי , שני פסוקים לאחד . בקינה ניכר רישומן של הקללות שבתורה , ללמדנו שחטאיהם של יושבי ירושלים הם שחייבו את הגשמתן של קללות אלה . מנגד , נשמעים בקינה הדיה של שירת האהבה ; פסוקי הקינה העושים שימוש בצבעים שונים , כחלק מתיאורם את בני ירושלים בעבר ובהווה ( פסוקים א , ב , ה , ז , ח ) , מעלים בזיכרון במיוחד את תיאור דמותו מלאת החיות של הדוד בשיר השירים ( ה , במיוחד פסוקים י - יא ) . בתיאור הדוד בשיר השירים נזכרו גם אבני חן ( שם , פסוק יד ) , והשוו לדימוי בני ציון בקינה שלפנינו ל " אבני קודש " ( פסוק א ) , והיא רמיזה ברורה גם לאבני האפוד ( שמות כח , ט - יב ) והחושן ( שם , פסוקים טו - כא ) . ראוי לשים לב לקרבה הקיימת בין הקינה הרביעית לשנייה . כך , למשל , בקינה השנייה אין האמהות נענות לציפיות ילדיהן לאוכל ( פסוק יב ; השוו להלן , פסוק ג ) ואף אוכלות אותם ( ב , כ ; השוו להלן , פסוק י ) . על חטאי הנביאים מעידה גם הקינה השנייה ( פסוק יד ; השוו להלן , פסוק יג ) , והוא הדין בתגובות הגויים נוכח החורבן ( ראו ב , טו ולהלן , פסוק יב ) . הקינה הרביעית
|
|