|
|
עמוד:164
פרק ג פסוקים סד - סו פסוק סד : תשיב להם גמוּל ה ' כמעש ׂה ידיהם : פסוק סה : תתן להם מגנת לב תא ֲלתך להם : פסוק סו : תרדף באַף ותשמידם מתחת שמי ה ' : פסוק סד : כיוון שעליו לפתוח כל פסוק באות ת " ו , הרי שבשלושת הפסוקים האחרונים של הקינה אין המקונן פונה אל האלוהים בלשון ציווי אלא בלשון עתיד שמשמעותה בקשה . לאחר שהיה אלוהים עד שמיעה וראייה למזימות האויבים , מצפה ממנו המקונן כי יקח את נקמתו מהם , והשוו ללשון פסוקנו , בהיפוך סדר המרכיבים , את דברי המזמור : " כמעשה ידיהם תן להם / השב גמולם להם " ( תהילים כח , ד ) . " גמול " בפסוקנו הוא תשלום רעה תחת רעה , נקם ( בתרגום הארמי : " גמולא בישא " = גמול רע ) , אך גם השבת טובה תחת טובה קרויה גמול , כגון : " לא כגמול עליו השיב יחזקיהו " ( דברי הימים - ב לב , כה ) . פסוק סה : מילת " להם " שבפסוק הקודם חוזרת בפסוקנו כדי להדגיש את רצונו של המקונן כי אויביו הם שייפגעו . האם " מגינת לב " ( " מגינה " היא מילה יחידאית והתקשו רבים בפירושה ) היא שיגעון , כמו מג ' נון ( משוגע , בערבית ) מעין הקללה " יככה ה ' בשיגעון ובעיוורון ובתימהון לבב " ( דברים כח , כח )? אפשר שבחר המקונן במילה זו כיוון שהיא מצטלצלת עם "( מ ) נגינה " שבפסוק סג , וכך נוצר מעין תשלום על דרך מידה כנגד מידה . ר ' ישעיה מטראני מפרש מילה זו על פי ההקשר : " ואין דומה לו , ופתרונו [ = ופירושו ] לפי עניינו דאבה ויגון " . התרגום הארמי מתרגם : " תבירות לבא " , כלומר שבירת הלב . גם מילת " תאלתך " היא סתומה , ואפשר , כדעת מדרש לקח טוב , שזו צורת משנה של " אלה " , קללה ( כגון : " בחרב וברעב ימותו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה " [ ירמיה מד , יב ]) , ותואם הדבר את פירושנו לראש הפסוק . המדרש ( איכה רבה ) אכן מצרף לפסוקנו את הבקשה המפורשת " הבא עליהן כל אלות שבתורה " . פסוק סו : בחלקה השלישי של הקינה אמר ציבור המתפללים לאלוהים : " סכותה באף ותרדפנו" ( פסוק מג ); עתה מבקש היחיד מן האלוהים לשנות את נמען הרדיפה ולהסב אותה על אויביו : " תרדוף באף ( = בזעם ובחימה ) ותשמידם " . לצירוף רד " ף ושמ " ד ראו שוב באוצר הקללות שבדברים כח : " ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד הישמדך " ( פסוק מה ) , ובמיוחד : " ארדפה אויביי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם " ( שמואל - ב כב , לח ) . המקונן מפציר בה ' להשמיד את אויביו " מתחת שמי ה '" ( ביטוי יחידאי במקרא ) . אין הוא אומר " מעל פני האדמה " , כמו בדברי ה ' בסיפור המבול : " ויאמר ה ' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה" ( בראשית ו , ז ) , ואף לא " מתחת השמים " כאמור בגורלו של עובד עבודה זרה : " ומחה ה ' את שמו מתחת
|
|