|
|
עמוד:155
משקפיים , משקפת והשקפה המשקפיים הומצאו כבר בשלהי המאה הי " ג , ככל הנראה באיטליה , אך השפה העברית טרם ידעה כיצד לכנותם . מן השמות שהוצעו בעבר למכשיר רב - ערך זה היו : כלי זכוכית , מראות זכוכית , זכוכיתיים , רואותיים ובתי עיניים . היה זה המורה חיים לייב חזן מגרודנו שהציע בשנת , 1890 במאמר שפרסם בעיתון " הצפירה " , את השם משקפיים , על דרך משקלם של שמות חפצים בסיומת הזוגי , כגון " מאזניים " ו " מלקחיים " . טעמים נוספים לבחירתו ב " משקפיים " הוא מציע במאמרו : " הנה איש לא יכחיש כי טוב שם בן מילה אחת משם מרבה מילים ... יכול להיות כי בחרתי בו למען דמותו למילה היוונית skopeo ( שפירושה : אראה , אתבונן ) הבאה בשמות כל כלי הראות בלשונות אירופה , כמו טלסקופ , מיקרוסקופ וכמוהם " . ברוח המילה " משקפיים " המציא אליעזר בן יהודה את המילה " משקפת " . בתחילה שימשה מילה זו לכינוי המיקרוסקופ , אך בהמשך קיבלה את משמעותה הנוהגת כיום . ואילו המילה " השקפה " - במשמעות של תפיסת עולם , דעה - נולדה בימי הביניים , אף שמצאנו " השקפה " במשמעות של התבוננות וראייה כבר בספרות חז " ל : " כל מקום שנאמר השקפה אינו אלא ממקום גבוה למקום נמוך " ( שכל טוב לבראשית יח ) . " לא נשתייר אלא אני" בשני מקורות מצוטט פסוק מט על ידי רבן שמעון בן גמליאל , נשיא הסנהדרין במחצית הראשונה של המאה השנייה , בקשר לאסונות שרק הוא ניצל מהם . בתלמוד הירושלמי ( תענית ד , ה ) הוא מספר : " חמש מאות בתי סופרים ( = בתי ספר ) היו בביתר והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות . והיו אומרים : ' אם באו השונאים עלינו , במכתובים ( = קנים לכתיבה ) הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם ' , וכיוון שגרמו עוונות היו ( = האויבים ) כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו , ומכולם לא נשתייר אלא אני . וקרא על עצמו את הפסוק ' עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי '" . מספרם העצום של בתי הספר והילדים הוא , כמובן , ביטוי להגזמה ולזיכרון היסטורי נוסטלגי , אך תיאור מותם האכזרי עשוי בהחלט לשקף מציאות כהוויתה . בדומה מצאנו בתלמוד הבבלי ( בבא קמא פג ע " א ) בשם רבן שמעון : ' " עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי ' - אלף ילדים היו בבית אבא ( = בית הנשיא ) , חמש מאות מהם למדו תורה , חמש מאות למדו חכמה יוונית , ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא ( = מקום שלא זוהה בוודאות ) " . נראה שמסורות אלה מיוסדות על דרשת חלקים מן הפסוק . יתכן שיש לקשר את " עיני עוללה " אל סיפור הילדים - עוללים ועיניי האויב , ולראות ב " נפשי מכל בנות עירי " בסיס לקביעה כי רק אני ( " נפשי " ) נותרתי מכל ילדי העיר . על " ל – גנאי ושבח לפועל על " ל משמעות שלילית של גרימת נזק , כגון " למי עוללת כה " ( לעיל ב , כ ) ובמיוחד בבניין התפעל , כגון בביטוי חששו של שאול , המבקש מנערו שיהרגהו , " פן יבואו הערלים האלו ודקרוני והתעללו בי " ( שמואל - א לא , ד ) . שם העצם " מעלל " , לעומת זאת , הוא נייטרלי כגון בדברי ירמיהו : " לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו " ( לב , יט ) . למילה " עלילה " מיוחסת משמעות שלילית כשמדובר במעשי בני האדם , כגון : " לא תבושי מכל עלילותייך אשר פשעת בי " ( צפניה ג , יא ) , אך משמעותה חיובית בהתייחסה למעשי האלוהים , " הודו לה ' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו" ( ישעיה יב , ד ) . " עלילה " היא גם האשמת שווא ( דברים כב , יד : " ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע " ) ומכאן נוצר בלשוננו הצירוף " עלילת דם " , המוכר היטב מקורות עם ישראל . בלשון החדשה " עלילה " היא גם השתלשלות המאורעות בסיפור , ו " שיר עלילה " הוא המונח העברי לאפוס . " עין לציון צופייה " , מגזרת ניר מעשה ידי האמנית הישראלית ציפורה נאמן ( ילידת . ( 1946 נוף ירושלים נשקף מתוך צורת עין .
|
|