|
|
עמוד:106
פרק ב פסוק טז פצוּ עליך פיהם כל אוֹיביך שרקוּ ויחרקוּ שן אָמרוּ בלענוּ אַך זה היּוֹם שקוינהוּ מצאנוּ ראינוּ : על הקדמת האות פ " ה לעי " ן ראו להלן וכן במבוא , סעיף ה . האויבים , השמחים למפלתה של ירושלים וממהרים לפצות - לפתוח את פיהם - על משמעות פצ "ה כפתיחת פה לשם דיבור ראו לדוגמא את דברי יפתח לבתו : " ואנכי פציתי פי אל ה '" ( שופטים יא , לה ) - מגיבים גם בתגובות ללא מילים . האויבים גם " שרקו " , אות לפליאתם ממראה עיניהם ( השוו לאמור בפסוק הקודם ) , אך לשריקתם נוספה פעולה נוספת : " חרקו שן " , שהוא ביטוי של כעס ושנאה , וראו : " רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס " ( תהילים קיב , י ) . וכאן מובאים דברי הלעג והקלס של האויבים , " אמרו בילענו " , היינו : הרסנו , וזאת כדי להזכיר לקורא את דברי המקונן : " בילע אדוני ולא חמל " ( פסוק ב ) , " בילע כל ארמנותיה " ( פסוק ה ) , " לא השיב ידו מבלע " ( פסוק ח ) . אנו יודעים שה ' הוא שגרם לנצחון האויבים , אך אלה מייחסים לעצמם את הריסת ירושלים , והם ממשיכים ואומרים - ואולי אף שרים : " זה היום שקיווינוהו ( = שציפינו לו ) מצאנו ראינו " , והשוו לשירת השמחה של הזוכים לתשועת ה ' : " זה היום עשה ה ' נגילה ונשמחה בו " ( תהילים קיח , כד ) , ובדומה בדברי ישעיהו : " ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו זה קיווינו לו ויושיענו זה ה ' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו " ( כה , ט ) . שני הפעלים האחרונים בדברי האויבים , " מצאנו ראינו " , נשמעים כמעין שירת נצחון חרוזה . השוו לשירת סרני הפלישתים בבית דגון בעזה כאשר הובא לשם שמשון : " נתן אלוהינו בידנו / את שמשון אויבנו" ( שופטים טז , כג ) , והרחבתה בפי בני עמם : " נתן אלוהינו בידנו / את אויבנו ואת מחריב ארצנו / ואשר הרבה את חללינו " ( שם , פסוק כד ) . אפשר ש " מצאנו " פירושו : מצאנו את אויבינו - השוו " המצאתני אויבי" ( מלכים - א כא , כ ) - ואילו " ראינו " : ראינו את הריסות ירושלים . למה קדמה פ " ה לעי " ן ? שאלה זו שואל ואף משיב רבא בשם ר ' יוחנן : " בשביל מה הקדים פ " ה לעי " ן ? בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם " ( סנהדרין קד ע " ב ) . הדברים רומזים לסיפור חטא המרגלים ( במדבר , פרקים יג - יד ) , אשר לדעת המדרש דיווחו דיווח שאיננו אמת ואיננו מסתמך על מה שראו בארץ כנען . הלילה שבו שבו המרגלים נקבע על ידי חז " ל כתשעה באב ( ראו תענית ד , ו ) , ודברי ר ' יוחנן תומכים את יתדותיהם גם בעובדה שפסוקנו מתחיל בהזכרת דיבור לא ראוי . שריקה / שרקה שריקה ( או שרקה ) היא צליל חד היוצא מן השפתיים המכווצות לשם מעבר צר של אויר . תכלית השריקה היא לקרוא לזולת , לעורר את תשומת לבו . כך נאמר על ה ' : " ושרק לו ( = לאויב ) מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא " ( ישעיה ה , כו ) , והנביא זכריה מביא את דברי ה ' הקורא לעם לשוב ארצה : " אשרקה להם ואקבצם " ( י , ח ) . התמונה בדברי זכריה היא מטאפורה השאולה מקיבוץ הצאן אל מקום אחד , וזו משמעות המונח " שריקות עדרים " ( שופטים ה , טז ) - שריקה שמשמיע הרועה לשם קיבוצן . משמעות זו המשיכה
|
|