|
|
עמוד:98
פרק ב פסוק יב לאמתם יאמרוּ אַיהדגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבוֹת עיר בהשתפךנפשם אלחיק אמתם : המקונן גם שומע את מילותיהם האחרונות של הפעוטות , השואלים את אמותיהם חסרות הישע שאלה אשר תיוותר ללא תשובה , " איה דגן ויין ? " כיוון שיין איננו משקה לתינוקות , יש פרשנים המעדיפים לראות כאן שאלה ותשובה וגורסים : " איה דגן - ואין " . הפעוטות הרבים , לא אחד ולא שניים , מתעטפים - מתעלפים ( ראו לעיל פסוק יא ) " כחלל " , כמת , וראו לדוגמא שימוש בתיבת " חלל " בקשר לרעב : " טובים היו חללי חרב מחללי רעב " ( להלן , ד , ט ) , והוא דימוי המבשר את קיצם הקרב . ושוב מדגיש המקונן כי התמונה מתרחשת נוכח עיניו " ברחובות עיר " , " בהשתפך נפשם אל חיק אמותם" - ניגוד חריף בין הזירה הציבורית לבין המפגש האישי של הילד עם חיק אמו . כבדו של המקונן " נשפך" ( פסוק יא ) למראה נפשם המשתפכת של הפעוטות . הצירוף " שפ " ך נפש " משמעו תחינה , כגון דברי חנה המתפללת : " ואשפוך את נפשי לפני ה '" ( שמואל - א א , טו ) , אך כאן ניתן לביטוי זה משנה משמעות : נפשם , כוח החיים אשר בקרבם , נוטשת אותם , כאילו משתפכת אל " חיק אמותם " . ה " חיק " הוא , כאמור , מקום המפגש האינטימי ביותר בין הפעוט לבין אמו או - כפי שמסופר על נעמי ועל בנה של רות : " ותשיתהו בחיקה ותהי לו לאומנת " ( רות ד , טז ) - לבין האשה המניקה או המגדלת אותו . לקרבת היונק אל חיק מגדליו ראו עוד את דברי הטרוניה של משה באזני האלוהים : " האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתיהו כי תאמר אליי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק " ( במדבר יא , יב ) . ומצויות במקרא עוד תמונות של מות ילדים המזכירות את חיק האם . כך , למשל , מעידה האישה במשפט שלמה על מעשה רעותה : " ותקום בתוך הלילה ותיקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי " ( מלכים - א ג , כ ) . ב " אמותם " של הילדים פתח אפוא פסוקנו ובהן הוא גם מגיע לקיצו ; בדברי הפעוטות אליהן פתח ובמותם בחיקן בלא אומר ודברים סיים . דגן ויין הדגן והיין מייצגים את המזון והמשקה הבסיסיים . הצירוף " דגן [ לאפיית הלחם ] ויין " הוא יחידאי במקרא , אך שכיח ממנו הצירוף " דגן ותירוש " . ראו לדוגמא בברכת יצחק ליעקב : " ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש " ( בראשית כז , כח ) , וכן בנבואת הנחמה של הנביא : " נשבע ה ' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבייך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו " ( ישעיה סב , ח ) . אפשר ש " תירוש " כיוון מלכתחילה למיץ הענבים שטרם תסס : " אבל תירוש אומללה גפן " ( ישעיה
|
|