|
|
עמוד:95
וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא יספדו להם ולא יתגודד ולא יקרח להם . ולא יפרסו להם ( " לחם " בכמה כתבי יד ובתרגום השבעים ) על אבל לנחמו על מת ולא ישקו אותם כוס תנחומים על אביו ועל אמו " ( טז , ו - ז ) . וראו גם תיאור האבלים בירמיה מא , ה : " ויבואו אנשים משכם ומשילו ומשומרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים " , ועוד כיוצא באלה . מתברר שמנהגים אסורים אלה לא עברו מן העולם בתום תקופת המקרא . כך , למשל , מתאר האמורא ר ' שמואל בר נחמן את אבלו של אברהם אבינו על חורבן בית המקדש : " בא אברהם לפני הקב "ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו " ( איכה רבה , פתיחתא כד ) , ואב הכנסייה הירונימוס , בן המאות הרביעית - החמישית , מעיד בפירושו לירמיה ז , כט כי " היהודים נהגו לקרוח קרחה ולשרוט שרטת באבלם על מת " . ירושלים כאיוב מדרש פסיקתא דרב כהנא ( טז , ו ) עורך השוואה בין גורלה של ירושלים לגורלו של איוב , תוך שהוא נשען על שבר פסוק הפונה לירושלים ואומר לה " כי מכת אויב היכיתיך " ( ירמיה ל , יד ) , ודורש " מכת אויב - מכת איוב היכיתיך " . וכאן באה שורה ארוכה של השוואות בין המסופר על איוב לבין סיפור החורבן , כגון : " באיוב כתיב ' כשדים שמו שלושה ראשים ' ( א , יז ) , ובירושלים כתיב ' והעיר ניתנה ביד הכשדים ' ( ירמיה לב , כד ) " , וכן הלאה . לא מעט מן הפסוקים המתארים את גורלה של ירושלים לקוחים ממגילת איכה , כגון פסוקנו : " באיוב כתיב ' וישבו אתו לארץ שבעת ימים' ( ב , יג ) , ובירושלים כתיב ' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון ' . באיוב כתיב ' שק תפרתי עלי גלדי ' ( טז , טו ) , ובירושלים כתיב ' חגרו שקים '" . ומתברר ששורה ארוכה זו של השוואות נועדה למעשה לשמש כבסיס לדברי נחמה דווקא , כפי שאומר המדרש בסיום הדברים בשם ר ' יהושע בר ' נחמיה : " ומה אם איוב שלקה בכפליים נתן לו שכרו בכפליים , אף ירושלים מתנחמת בכפליים , [ שנאמר ] ' נחמו נחמו עמי ' ( ישעיה מ , א ) " . להשוואות נוספות בין האמור במגילה לספר איוב ראו להלן , עמוד . 123 " בתולה חגורת שק" הקינה המסיימת את מחזור הקינות לתשעה באב במנהג אשכנז , קינה שמחברה לא ידוע , פותחת במילים המזכירות את פסוקנו שיש בו בתולות ושק : " אלי ( = התאבלי ) ציון ועריה / כמו אישה בציריה / וכבתולה חגורת שק / על בעל נעוריה " . בעקבות קריאה זו לירושלים באה שורה ארוכה של בתים המונים את האסונות שניחתו על העיר ועל עם ישראל , כגון "[ התאבלי ] עלי ארמון אשר נוטש / באשמת צאן עדריה / ועל ביאת מחרפי אל / בתוך מקדש חדריה / [ התאבלי ] עלי גלות משרתי אל / נעימי שיר זמריה / ועל דמם אשר שופך / כמו מימי יאוריה " וכן הלאה . על משקל קינה עתיקה זו חיבר יהודה ליב ביאלר בורשה של שנת , 1945 סמוך עד מאוד לשואה , קינה שראשיתה במילים " אלי אלי נפשי בכי / וזעקי בת ישראל / מספד שאי והתייפחי / אכלה האש בישראל " . ביאלר , סופר ומשורר ( , ( 1977 - 1896 יליד פולין שסיים את חייו במדינת ישראל בתפקידים ציבוריים שונים , הוא מן הראשונים שנתעוררו לכתוב קינות על אירועי הזוועה של המאה העשרים , וקינתו זו מושרת בבתי כנסת רבים אחרי סדר הקינות המסורתי ( נוסח אשכנז ) , במנגינה הזהה לזו של " אלי ציון ועריה " . וכך נאמר בין השאר בקינה שחיבר ביאלר : " על טבח עם אשר הוכן / יסורי שכול אשדות דמים / זקן גם טף לא רחם / על עקדה קורבן תמים // על עוללים גמולי חלב / המרוטשים לפי צורים / ועל דמם אשר זב / בראש חוצות לעין הורים // עלי כלואים חגורי שק / הנמקים ברבבותיהם / בטרבלינקי ומידנק / ואין מלקט עצמותיהם // עלי קרונות צפופי אדם / אשר רופדו גפרית וסיד / צחי צמא ככלות נפשם / צעקו מים ואין מושיט " . הפרוטוקולים של זקני ציון מקורו של חיבור השטנה כנגד עם ישראל , בצורתו הידועה לנו היום , הוא ברוסיה הצארית של ראשית המאה העשרים . בספר מובאים פרוטוקולים לכאורה של פגישות סודיות שקיימו מנהיגי היהדות בימי הקונגרס הציוני הראשון ( 1897 ) ובמהלכן זממו להקים מלכות יהודית שתשתלט על העולם ועל כלכלתו . רבים האמינו בדברי ההבל האלו והחיבור זכה לתרגומים לשפות רבות . לא יפלא על שבגרמניה הנאצית זכה הספר לתפוצה רבה בתמיכת השלטונות , אך למרבה האירוניה השיגו הפרוטוקולים במקצת ממדינות מזרח אסיה תוצאה הפוכה מזו שהתכוונו לה מחבריהם : הם שימשו להערצת היהדות על כוחה וחוכמתה וכמקור ללימוד דרכים לצבירת הון וכוח .
|
|