|
|
עמוד:59
עדויות ספרותיות לקיומן של גיתות בתקופת המקרא ניתן להעלות מדברי נחמיה , המתלונן על חילול השבת שראה בארץ והכותב בזיכרונותיו כי " בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת " ( יג , טו ) . עדות אחרת עולה מן המסופר על גדעון שהיה " חובט חיטים בגת להניס מפני מדין " ( שופטים ו , יא ) , היינו שהוא דש את החיטים במקום לא צפוי , לא בגורן אלא בגת , כדי שלא יגזלו המדיינים את יבול שדותיו . נראה שבשעת הדריכה היו נוהגים לשיר או לעודד את הדורכים לעשות את מלאכתם במקצב קבוע , אולי בעזרת תיבת " הידד " הנזכרת לא אחת בהקשר זה , כגון : " ונאספה שמחה וגיל מכרמל ... ויין מיקבים השבתי , לא ידרוך הידד הידד לא הידד " ( ירמיה מח , לג ) . שימוש מטאפורי בגת ( כמו בפסוקנו ) ודימוי דם היוצא מהרוגים ליין המופק בשעת דריכת הענבים בגת בא בדברי ישעיהו ( סג , ב - ג ) , שם נשאל האלוהים " מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת ? " ותשובתו : " פורה ( = גת ) דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם ( = מיץ הענבים ) על בגדיי וכל מלבושיי אגאלתי " . ולא מקרה הוא שהיין מכונה בלשון שירית " דם ענב " ( דברים לב , יד ) . הגת מכונה במקרא גם בשם יקב , וראו התקבולת : " בואו רדו כי מלאה גת / השיקו ( = מלאו ) היקבים " ( יואל ד , יג ) , והוא נזכר גם במשל הכרם של ישעיהו : " כרם היה לידידי בקרן בן שמן ... ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו " ( ה , א - ב ) . אך יש המבדילים בין גת ליקב ורואים את האחרון כמקום שאליו נקווים הנוזלים היוצאים מן הגת ( כך , למשל , רש " י לבמדבר יח , כז ) . אגב : בעברית החדשה קיבל ה " יקב " את המשמעות של מפעל ליצירת יין , כשבמדינת ישראל פזורים קרוב לשלוש מאות יקבים , מיקבים מסחריים גדולים ועד יקבי בוטיק קטנים . על אכזריות האויב מדרש איכה זוטא כולל כמה וכמה סיפורים על הזוועות שעוללו האויבים לאנשי ירושלים , נשים וגברים גם יחד ( ראו הפירוש להלן ד , ט ) . בין השאר הוא יודע לספר כי " שתי נשים היו בירושלים והיו יפיפיות ביותר , תפשום כשדים ( = הבבלים ) והלכו אצלם מאה וחמישים איש , עד שמתו מתוך הבעילה , והיו צועקות ואומרות : ' איה רחמיך ה ' שבראת בהם עולמך !? ' וכשמתו היה ירמיהו מקונן עליהם : ' נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה ' ( להלן ה , יא ) , והיו הכשדים בועלים את הבתולות עד שהלך דם הבעילה כמין גת , שנאמר ' בתולותיה נוגות ' ( לעיל א , ד ) , אל תקרא ' נוגות ' אלא ' מן גת ' [ שנאמר ] ' גת דרך ה ' לבתולת בת יהודה ' . אל תקרא ' לבתולת' אלא ' לבעולת '" . בעזרת הטכניקה המדרשית הקרויה " אל תקרא / תקרי " - שהיא הצעה לקריאה שונה של תיבה מקראית ( " נוגות " ו " בתולת " ) על ידי שינוי ניקודה או אף עיצוריה ( "מן גת " ו " בעולת " ) - מוצא המדרש בפסוקי המגילה ראיה למעשה הבעילה הגס והאכזרי , כשאת הדם הוא מדמה ליין הזורם מן הגת . גת מן התקופה הביזנטית שנחשפה בבית שמש בשנת 2014 במתחם ששימש כנראה כמנזר . במרכזה פסיפס ובו אשכול ענבים מעוטר בזר פרחים . צילם : אסף פרץ .
|
|