|
|
עמוד:49
בדברי הגידוף ששמה שירת " האזינו " בפי אויבי העם : " ואמר אי אלוהימו צור חסיו בו " ( דברים לב , לז ) , מספר המדרש : " זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה . מה עשה ? תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים , והציע ספר תורה [ על המזבח ] ועבר עליה עבירה , ונטל סייף וגידר ( = חתך ) את הפרוכת , ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא [ מן הפרוכת ] , וכסבור הרג את עצמו ( = לשון נקייה והכוונה שטיטוס סבר כי הרג לכאורה את האלוהים שמאחורי הפרוכת ) " ( גיטין נו ע " ב ) . מקור אחר ( אבות דרבי נתן , נו " א , א ) מרחיב בתיאור דברי הנאצה של טיטוס : " שהיה מכה על גבי המזבח ואומר ' לוקוס לוקוס ( = ביוונית : זאב זאב , כינוי גנאי למזבח הטורף כביכול את המוקרבים עליו ) , אתה מלך ואני מלך , בוא ועשה עמי מלחמה . כמה שוורים נשחטו עליך ? כמה עופות נמלקו עליך ? כמה יינות ניסכו עליך ? כמה בשמים קיטרו עליך ? אתה הוא שמחריב את כל העולם ?! '" ועוד מספר התלמוד ( שם ) כי " נטל [ טיטוס ] את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני ( = סל גדול ) , והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן , והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו " . ולא יהיה זה מיותר להזכיר כי קריאת התיגר של טיטוס כלפי האלוהים נענתה על ידי שליחת יתוש שחדר , על פי המסופר בתלמוד שם , לאפו ומשם למוחו , שם ניקר במשך שבע שנים עד מותו של טיטוס בייסורים גדולים . ומוסיף ר ' פנחס בן ערובא ומעיד כי " אני הייתי בין גדולי רומי , וכשמת ( = טיטוס ) פצעו את מוחו , ומצאו בו כציפור דרור משקל שני סלעים ... פיו של נחושת וצפורניו של ברזל " . ועוד מספר התלמוד כי לפני מותו ביקש הצורר שישרפו את גופו ויפזרו את אפרו בכל העולם , כדי שלא ימצא אותו אלוהי ישראל ויענישנו על מעשהו הנורא . כאז - כן עתה לקראת יום תשעה באב תשס " ג חיברה טובה אילן , מחנכת ואשת ציבור ( ילידת , ( 1929 יצירה המבוססת על פסוקי פרק א שבמגילת איכה ( בשם : " כאז - כעתה " ) , כאשר כל טור פותח במילותיה של המגילה וממשיך בקינה על המצב החברתי הרעוע של ימי החורבן , בשילוב רמז ברור לאירועים דומים בחברה הישראלית של ימינו . כך , למשל , נאמר בקשר לפסוק ח : " חטא גדול חטאה ירושלים שנתנה יד לקנאיה להצית אש זרה של קנאות " , ובאשר לפסוקנו : " יד לא הושיטו לרעבים , לגר , ליתום ולאלמנה , לא שעו אל דמעות העשוקים , הדלים , החד - הוריות והתשושים " . והריהי חותמת את הקינה באומרה : " על כל אלה , על כל אלה , אני בוכייה , ויורדה עיני מים , כי רחק ממני מנחם " . כתובת הסורג , מחיצה שהקיפה את בית המקדש השני וסימנה את התחום שעד אליו הותר לנוכרים להגיע ( בעקבות האמור במשנה , מידות ב , ג ) . נכתב עליה ביוונית : " איש נוכרי לא יכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ... ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו מיתה " . הצלם : ג ' ובאני דל - אורטו .
|
|