|
|
עמוד:40
פרק א פסוק ו ויצ א מבת ( מן בת ) ציּוֹן כל ה ֲדרהּ היוּ ש ׂריה כאַילים לא מצאוּ מרעה וילכוּ בלא כח לפני רוֹדף : הפתיחה בוי " ו ההיפוך אינה אופיינית ללשון השירה המקראית , אך היא כורח האקרוסטיכון בהעדר כמעט מוחלט של מילים שראשיתן באות זו ( כך גם להלן בקינות ב - ד ) . המקונן ממשיך את התמונה שבה החל בסיום הפסוק הקודם , גלות ירושלים בעת החורבן . אם לעיל דיבר על יציאת הקטנים , חסרי הישע , מן העיר , הרי שעתה הוא מדבר על יציאת הדרה של " בת ציון" ( = הבת שהיא ציון [ לכינוי זה של העיר ראו עוד ב , פסוקים א , ד , ח , י ; ד , כב ]) , והרי לפנינו שוב הצגת ציון כאישה . ומה הוא או מי הוא אותו " כל הדרה " היוצא ממנה ? האם הכוונה לנשים שהוגלו ? כך , למשל , עולה מדברי הנביא מיכה ( ב , ט ) המתייחס אל נשים כאל " הדר " : " נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה מעל עולליה תקחו הדרי לעולם " . אם זו הכוונה , הרי שמן העוללים עבר המקונן אל הנשים , ומהן יעבור אל היסוד החזק שבחברה , אל השרים . אפשרות אחרת היא להבין " הדר " כמכוון אל השרים , המכובדים - שכן " הדר " יכול להיות משמעו גם " כבוד " , וראו בתקבולת : " כבוד הלבנון ניתן לה / הדר הכרמל והשרון" ( ישעיה לה , ב ) . מה שאירע לשרים המכובדים עם יציאתם מירושלים יפורט בשורה הבאה . לפי התלמוד ( יומא נד ע " א ) הכוונה ב " הדר " הוא לארון הברית שבמקדש , ולפי מדרש איכה רבה ( לפסוק ) ניתן להסב את " הדרה " על הקדוש ברוך הוא , על הסנהדרין , על תלמידי החכמים שבעיר או על הכהנים , כאשר לכל אחת מאפשרויות אלה מובא פסוק לראיה , כגון האמור על האלוהים " הוד והדר לבשת " ( תהילים קד , א ) . השרים הנזכרים בשורה השנייה משולים לבעלי חיים הסובלים ממחסור במזון , לאילים ש " לא מצאו מרעה " , ולא נראה שיש לקבל את קריאת תרגום השבעים והתרגום הלטיני : " אילים " שמשמעו : מנהיגים , אף שיש מעדיפים לגרוס כך לאור התקבולת שבפסוק משירת הים : " אז נבהלו אלופי אדום / אילי מואב יאחזמו רעד " ( שמות טו , טו ) . גם בעל תהילים מדבר בצמאונו של האיל למים , ורואה זאת כדימוי להשתוקקות אל האלוהים : " כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים " ( מב , ב ) . בפסוקנו שב המקונן ומדמה את ביטויי הצרה אל הבצורת ( והשוו פסוק ד ) : " לא מצאו מרעה " , וראו לדוגמא פסוק שכבר הבאנו לעיל ( בפירוש לפסוק ד ) מספר יואל : " מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר כי אין מרעה להם " ( א , יח ) . הלשון " לא מצאו מרעה " מזכירה גם את האמור לעיל על גלות יהודה : " לא מצאה מנוח " ( פסוק ג ) , ודמיון זה בא להצביע על תחושת המצוקה של העם שאינה מוצאת לה פורקן . בסיום הפסוק נאמר על השרים - האילים " וילכו בלא כוח " , והוא היפוך טבעם כ " אילים " , שהרי בשמו של בעל החיים איל שומע אתה את המילה " א ֱיל " , שמשמעותה כוח ושררה , וראו את התקבולת : " נחשבתי
|
|