|
|
עמוד:14
המדרש לרבנים בברלין השתלבו ב ' מדע היהדות ' ולא העמידו מדע אורתודוקסי אלטרנטיבי . אלינסון מסכים באופן עקרוני עם טענתו של ברויאר , אך הוא מדגיש את הייחודיות האורתודוקסית של אנשי בית המדרש לרבנים בתחום חקר המקרא . הללו , בראשות רד " צ הופמן ויעקב ברט , הניחו במחקריהם בתור הנחת יסוד שהמקרא נכתב בידי משה רבנו . כל המחקרים הללו עוסקים בשנותיו הראשונות של הסמינר , אך שום מחקר לא בדק את שאלת אפיונה של אסכולת ברלין כאסכולה מחקרית ייחודית בתוך תנועת ' מדע היהדות ' , מתוך ניתוח מקיף והשוואתי של מחקריהם של מרצי הסמינר , התכתבויותיהם עם עמיתיהם וכתבי העת שיצאו מטעמם במשך כל שנות קיומו . גם החומר שנבדק הוא מועט מאוד ומכיל רק חיבורים ספורים של רד " צ הופמן ויעקב ברט . גם על הרב והחוקר הליטאי האוטודידקט יצחק אייזיק הלוי ( 1914 – 1847 ) נכתבו כמה מחקרים . מרדכי אליאש ואליעזר שריאל כתבו על ייחודה של כתיבתו ההיסטוריוגרפית האורתודוקסית של רי " א הלוי , אך אין במחקרים הללו דיון בהשפעתו של רי " א הלוי על חוקרים אורתודוקסים אחרים ובהקשר החברתי של פעולתו . מרדכי ברויאר ( בספרו ' עדה ודיוקנה ' ) ואשר רייכל אמנם כתבו על ניסיונותיו של רי " א הלוי לייסד אסכולה של חוקרים אורתודוקסים שילכו בשיטתו המדעית , בעיקר במסגרת ה ' אגודה ספרותית יהודית ' ( -Judisch , ( Literarischen Gesellschaft שפעלה בשליש הראשון של המאה העשרים . אך דיונם קצר ולא ממצה ואין בכוחו לעמוד על אפיוניה של אסכולת הלוי ויחסיה עם אסכולת הילדסהיימר ומלומדים אחרים . הספר עוסק בסוגיה זו ומרחיב את היריעה על ידי ניתוח מחקריהם של מלומדים שהושפעו מרי " א הלוי - הרבנים יונה בונדי , שמואל קוטק ומשה אוירבך , כל זה מתוך דיון במקורות שעדיין לא נידונו במחקר . על הסופר וההיסטוריון האוטודידקט זאב יעבץ ( 1924 – 1847 ) נכתבו מחקרים מועטים . אסתר סגל וראובן מיכאל כתבו על ייחודה של כתיבתו ההיסטוריוגרפית של יעבץ . אך עדיין לא נכתב על יחסיו של יעבץ עם רי "א 9 אליאש , 1959 עמ ' . 115 – 65 10 שריאל תשס " ח , עמ ' . 75 – 33 11 רייכל תשל " ב . 12 סגל תש " ן . 13 מיכאל תשנ " ג , עמ ' . 465 – 424
|
|