|
|
עמוד:14
אני מזהה מעין חשד , אולי פחד . העיניים פקוחות ומתבוננות בעולם , חוקרות , שואלות , קוראות לעזרה או שמא רק נדמה לי ? פרק 3 שנה וחצי ראשונות עם נגה בגיל חודש מופיע החיוך המקסים שלה , אך הוא מופיע לעתים רחוקות . רוב הזמן נגה מתבוננת בשקט או בוכה . הידיים קמוצות , לא מניחות לי לפתוח אותן . אינני מצליחה להגיע לחמימות ידיה מבפנים , הן תמיד קפוצות , כאילו היא מתגוננת מפני משהו . אני משוכנעת שאם אומר את זה למישהו מהסובבים אותי הוא יחשוב שאני הוזה או מפתחת דיכאון שלאחר הלידה . אני נזכרת ביומיים שבהם שהינו נגה ואני במחלקת יולדות . היא בכתה הרבה . האחות הגיעה אלי חמוצת סבר ואמרה לי לקחת אותה , לנסות להיניק אותה עוד . " היא רעבה , " היא אמרה , ואני חשתי אשמה ומושפלת . הרי זו ילדתי החמישית , אני כבר יודעת איך וכמה להאכיל . נגה בכתה בזרועותי עד שמצאה את האגודל שלה ונרגעה , אך ברגע שהחזרתי אותה לחדר התינוקות , שוב פרצה בבכי רם והאחיות התבוננו בי במבט מאשים . נדמה היה לי שהן בזות לי בלבן על חולשתי , על חוסר האונים שלי . ואכן כך הרגשתי , קטנה וחלשה . חזרתי למיטה במחלקה ופרצתי בבכי . חשתי אשמה . הזמן חולף ונגה מאטה את הקצב . כשהיא במיטה , תחומה בתוך מסגרת , הכול מצוין . היא מתבוננת במשחקים שמסביב , מרימה את חגורת הכתפיים כפי שכתוב בספרים , מחייכת . אך כשהיא מונחת על הרצפה או בכיסא אני מרגישה באי - הנוחות שבה . היא מבלבלת , מטעה . לעתים אוהבת חיבוק חזק ולעתים דוחה אותי בכוח . אני
|
|