על הספר ועל עצמי – חיים בשני העולמות

עמוד:10

. ( blooming כלומר , זה רק עניין של זמן , עלינו פשוט לחכות עוד קצת ואז הכול יהיה בסדר . ואז הגיעה שאלתי הבלתי נמנעת : “ מתי הוא יצא מזה ? " . התשובה הייתה קצרה ועניינית , כלל לא דרמטית , אך לעולם לא אשכח אותה : “ הוא לא יצא מזה , הוא כזה " ! זה היה רגע “ נפילת האסימון " והמעבר החד מן הבלתי ברור אל מצב קיומי חדש שיהיה עליי להסתגל אליו מעכשיו , ויש לו שם – אוטיזם . איני יכולה לטעון שהיה זה רגע של התגלות . להפך , המצב היה ברור , אבל חסר לו שם . מוטב היה אפוא שיהיו לו שם והגדרה . אז הועמדתי לראשונה פנים אל פנים עם אותה ישות הנקראת אוטיזם . לא היה אפשר עוד להתחמק מן האמת . תגובתי הראשונה הייתה תחושה של הכרת תודה לרופא על יושרו ועל התייחסותו הכנה והמשתפת . ידעתי כי אני יוצאת למלחמה וכי יהיה עליי לאסוף כוחות עבורה , אך אז לא שיערתי כי כל חיי יוקדשו לכך . טרם הבנתי עד כמה שונים יהיו חיי מאלה שתכננתי ושראיתי בעיני רוחי . בן זוגי ואני היינו בראשית צעדינו ביצירת משפחה חדשה ובבניית דרכנו המקצועית . דרכו – בתחילתה של קריירה של מוזיקאי מחונן ונגן קרן בתזמורת הפילהרמונית הישראלית , ודרכי – כבוגרת טרייה של בית הספר לריפוי בעיסוק בירושלים , ואחר כך כמתמחה בחינוך המיוחד . כל אחד מאתנו היה עמוס בציפיות להתקדמות מקצועית אישית ולחיי משפחה מאושרת , ציפיות שנראו לנו מובנות מאליהן . קבלת האבחנה על כל משמעותה הייתה תחילת המסע הארוך שיצאנו אליו על - כורחנו . לא הוצעו לנו אפשרויות של התערבות או טיפול , לא היו מסגרות הולמות , לא היה מי שיענה על שאלתי , “ ומה עכשיו ? " . חשתי כנידונה לחיות בכלא שממנו לא אוכל להיחלץ כל חיי . תחושה של בדידות עמוקה עטפה אותי . הרגשתי כי אני לבדי בעולם וכי אין עוד ילדים כמו דרור . החיים בצל האוטיזם נראו קשים וחסרי סיכוי , והעתיד אפל ומאיים . שנים רבות עברו מאז . העתיד שכה חששתי ממנו הוא כבר כאן , והוא אינו אפל כל כך . בני דרור גדל והיה מילד שמצבו ועתידו מעורפלים לנער , למתבגר , ולאדם בוגר החי במסגרת חוץ - ביתית . דרכי הגידול והחינוך שלו היו והם עדיין מסע ארוך של חיפוש והתאמה , אך בצד הקשיים והאכזבות הם הטעימו אותנו בגילויים מרגשים ובהפתעות . אין ספק כי גם כיום דרור הוא אדם מיוחד מאוד , ודרכי התקשורת שלו שונות מן המקובל . הוא מוגבל מבחינות רבות , אך הוא יכול לצייר , לנגן בפסנתר ובחלילית , להשתמש במחשב , לטפל בעצמו , לצאת לטיולים , ליהנות ממסיבות ומאירועים ולחיות ב " בית לחיים " , שהוא מסגרת מוגנת , אוהבת ותומכת שמפעילה האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים , אלו " ט , בכפר עופרים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא