|
|
עמוד:6
באותו הרגע נכנס לאוהל האוכל אדם במדי שירותי הביטחון העירקיים , ניגש לקבוצת חיילים אמריקנים שחיכו בתור לארוחה והפעיל חגורת נפץ שהייתה מוסתרת מתחת לבגדיו . כשחזר מונטויה למקומו הוא ראה מזווית העין הבזק אור , ואחריו את מה שתיאר בתור " הבום הכי גדול בהיסטוריה " . מונטויה צלל מתחת לשולחן , ובשעה שהאוהל התמלא עשן הוא משך אחריו כמה חיילים המומים למקום מחסה . לאחר שהעריך את מצב הפציעות של חייל ששכב סמוך אליו , קם מונטויה והתקדם במהירות באוהל כדי לבחון את הפצועים ולטפל בהם . אצל חייל אחד ניתז סילון דם מעורק הירך . מונטויה השתמש בחגורתו כדי ליצור חוסם עורקים מאולתר , הידק אותה סביב רגלו של החייל ועצר את הדימום בעזרת מפיות שולחן . מונטויה עבר מחייל לחייל ובדק סימנים חיוניים - דופק , יכולת תגובה , לחץ דם - כדי לאמוד את חומרת הפגיעות . הוא השתמש בקומץ חוקים פשוטים כדי לקבוע סדר עדיפויות לטיפול בפצועים . המקרים הדחופים ביותר נשלחו לבית החולים הקרבי . 67 בתוך שעות ספורות קיבל בית החולים 91 נפגעים לאשפוז , מעל ומעבר לקיבולת המוגבלת שלו . מטופלים נצמדו לקירות המסדרונות כדי לפנות מקום למעבר הסגל הרפואי , והפצועים האנושים פחות נאלצו לחכות במגרש החניה עד שהתפנה מקום בפנים . הרופאים ביצעו אחדים מהניתוחים הפשוטים - יחסית מחוץ לחדר הניתוח והקציבו בשיקול דעת מן המלאי המידלדל של הציוד הרפואי . גם סגל בית החולים השתמש כמו מונטויה במערך חוקים להפרדה בין מטופלים שהיו זקוקים לטיפול מידי לבין אלה שיכולים היו לחכות . הטיפול בפציעות טראומה קשה בכל הנסיבות , לא כל שכן במצב קרב שהוא ההפך הגמור מן האידאל . הפגיעות לעתים קרובות חמורות , התנאים הפיזיים גרועים , הסגל הרפואי עובד באיום קבוע של התקפה , והציוד הקריטי מוגבל . בשנת 2004 היו לצבא
|
|