מבוא

עמוד:13

האירוע מעיד על עיצוב עולם החכמים כמרחב פלורליסטי המכיל בתוכו עמדות סותרות , בחינת ׳אלו ואלו דברי אלוהים חיים׳ , או שמא הוא מצביע , לכיוון הפוך , על הגדרת מרחב אחיד בעל גבולות מובחנים המוקיע מתוכו עמדות סוטות ? שאלות אלו נוגעות בשאלת ׳פרצופו האמתי׳ של עולם החכמים , דהיינו האם כבר מראשיתו שולט בו עיקרון פלורליסטי השייך כאילו למהותו או שמא אותו עיקרון מתגבש רק באופן הדרגתי , כאשר הרב קוליות , הנותנת את אותותיה כבר בתקופה מוקדמת , משודרגת רק בסוף תהליך ארוך ( לפי בויארין , רק לקראת סיום עריכת התלמוד הבבלי ) לאמירה מטפיזית או תאולוגית על אודות ריבוי פני האמת , אפילו עבור האל . המחשה מאלפת לאותו ויכוח מצויה במאמר מן התוספתא שבו מובאת בפני ר׳ יהושע – מראשי בית הלל – דרשה מפי ר׳ אלעזר בן עזריה על ריבוי הדעות הסותרות שבהן משופע לימוד התורה . לאור המבוכה שמצב כזה עלול לעורר , ר׳ אלעזר דורש על סמך הפסוק ׳דברי חכמים כדרבנות ... נתנו מרעה אחד׳ ( קהלת יב , יא ) : כל הדברים נתנו מרועה אחד , כולם אל אחד בראן , פרנס אחד נתנן , רבון כל המעשים ברוך הוא אמרן , אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכניס בו דברי בית שמאי ודברי בית הלל , דברי המטמאין ודברי המטהרין . אמר להן [ ר׳ יהושע למי שהשמיעו בפניו את הדרשה ] : אין דור יתום שר׳ אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו . מכיוון שאותו מאמר מתחבר למהפך המביא את בית הלל החדשן לעמדה דומיננטית בבית המדרש , נוח היה לפרשו כמניפסט פלורליסטי , ביטוי עז לגישה ההללית התומכת בריבוי הדעות , ואף לגישת החכמים בכלל . ואולם ש׳ נאה הוכיח , בניתוח קפדני של המקורות , שהמאמר עוסק מלכתחילה בעניין שונה לחלוטין , בצורך ב׳שינון וארגון הזיכרון׳ מול ׳אי הסדר המבלבל שבטקסטים ההלכתיים׳ , והפירוש שנתלה בו – האדרת הרב קוליות – התהווה רק כגלגול מאוחר של הדרשה . 7 תזה זו מוצגת בהבלטה במאמרו של ש׳ כהן , המשמעות של יבנה . את המהפך הפלורליסטי של יבנה כהן מגדיר במפורש כמורשת של סובלנות . לנציגי התזה הנגדית , הרואה ביבנה ייסודה של נורמטיביות נוקשה , ראה המשמעות של יבנה , עמ׳ 2 הע׳ . 2 8 בתוך מחקריו של בויארין , ראה יבנה וניקיאה , ביטול הלוגוס , קווי גבול ( פרק ז ) . לדעת החוקר , שתי הגרסאות של אגדות יבנה ( זו האינטגרטיבית גמישה וזו האקסקלוסיבית קשוחה ) נכונות גם יחד בתור נרטיבים ׳דמיוניים׳ , כשהנוסח הפלורליסטי אינו אלא ׳המצאה׳ של עורכי התלמוד האחרונים . 9 תוספתא סוטה ז , ז ; חגיגה ג ע״ב . 10 נאה , עשה לבך חדרי חדרים . בפתח דבריו נאה מזכיר את ספרו של ד׳ הרטמן , ששמו לקוח מדרשת התוספתא : , A Heart of Many Rooms : Celebrating the Many Voices within Judaism . Woodstock , 1999 כנגד האסמכתא שהרטמן מוצא בדרשה לקידום גישה דתית המודעת לערך הרב קוליות , נאה מראה בכלים פילולוגיים כי לא זו כוונתו המקורית של המאמר . עם זאת , הוא אינו מגלה מתי לדעתו הולבש על הדרשה פירוש פלורליסטי . בויארין מצדו דוחה , כאמור ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא