|
|
עמוד:8
הסטת העניין ממוקד מחקרי דאז , אבל אגרתי את התעודות ופיסות המידע , ושמרתי אותן בתיק " קפריסין " , שהלך והתעבה . בשלהי שנות התשעים התחיל החוג ללימודי ארץ – ישראל באוניברסיטת חיפה , שעם חבריו אני נמנה , לקיים אחת לכמה שנים קורס בנושא " ארץ – ישראל וקפריסין במרוצת הדורות " , הכולל סיור לימודי בן חמישה ימים בקפריסין . במסגרת זו שבתי להתעניין בנושא ולהציע לתלמידים להכין רפרט קצר על–אודות ההתיישבות היהודית הכפרית בקפריסין בעת החדשה , ורובם שבו ובפיהם אותה תשובה : יש בקושי כמה שורות בכמה מאמרים ; אף אחד לא כתב על זה ואינו מכיר את העניין . במסגרת סיורי ההכנה לקורס הקדשתי ימים רבים לנושא ולניסיון להגיע לאתרי ההתיישבות , אך עד – מהרה נחלתי אכזבה משהתחוור לי כי עיקר המרחב ההתיישבותי סביב המושבה מרגו צ ' יפליק מצוי על גבול החלוקה העכשווית של קפריסין בין הצבאות הטורקי והיווני . באותן שנים הופיעו שני מאמרים קצרים שחשפו מעט מידע היסטורי וגאוגרפי חדש . יוסף אלגזי גילה את שורשי משפחתו בהתיישבות בקפריסין וכתב על כך כתבה מרתקת בעיתון הארץ , וידין רומן צילם את שרידי מרגו צ ' יפליק , קוקליה , צ ' ולמקצ ' י ובית – הקברות ההרוס במסגרת כתבת קידום תיירות לקפריסין . לאחר שנודע דבר הסיורים הלימודיים והקורס על קפריסין , קיבלתי בשנת 2007 פנייה טלפונית מגב ' שולמית בנק ( לבית מרימוביץ ) מטבעון . היא סיפרה לי כי נולדה בקפריסין באחת המושבות , משם עלתה משפחתה הרחבה לארץ – ישראל בשנות השלושים , וכי אחותה , רחל שפירא ז " ל , החלה במבצע איסוף חומר ותיעוד בקרב צאצאי המייסדים ומכאלה שנולדו בקפריסין . עם הגיען לגיל מבוגר גברה אצל האחיות התשוקה להביא את סיפור קורותיהן של משפחתן ושל כל המשפחות של מייסדי היישובים העבריים בקפריסין לתודעת הציבור הרחב . הן חשו , ובצדק , כי בתוך כמה שנים הסיפור המיוחד הזה עלול להיבלע בתהום הנשייה ולא להותיר חותם של ממש בתודעה ובמדף הספרים ההיסטורי גם – יחד . שולמית העמידה לרשותי את החומר שנאסף , תמונות אחדות , דפי רישום של המשפחות ואת זיכרונותיה – היא . חומר זה הכיל ידע רב על – אודות דמויות ומשפחות מקרב המתיישבים , והוא אפשר לי לעמוד על הווי היישובים ועל אורח החיים בהם . בסיפוריה של שולמית הייתה התרפקות רבה על העבר הנשכח ההוא , אך יותר מכך – רצון לתעדו ולהנציחו . למן שיחתנו הראשונה התמידה שולמית להזכיר לי מדי סוף שבוע את חשיבותו של הזמן החולף , ולהתעניין בהתקדמות המחקר . בשנים הראשונות יכולתי להקדיש לו אך מעט , בשל תפקידיי באוניברסיטה , אך משהסתיימו אלה נפניתי במרץ רב לחשיפת הסיפור המופלא של ההתיישבות בקפריסין , ככל שניתן לדלותו ממעמקי הארכיונים ומשרידים בשטח . 2 אלגזי . 1994 3 רומן . 2001
|
|