|
|
עמוד:6
( ב ) והראב " ד כתב : אם כרכה שער ראשה בדבר שאינה חוצץ , בחוטי שער , וטבלה בינה בין עצמה — עלתה לה טבילה . מבאר הבית יוסף ( שם ) שהראב " ד לא בא לחלוק על הרא " ש , אלא כולם מודים שאם אישה כורכת את שערה בחוטים שאינם חוצצים , וכל השער אסוף באותה כריכה , אין צורך באישה העומדת על גבה . הבית יוסף מסיים ואומר שהטור עצמו הביא את דברי הראב " ד : " ללמדנו תיקון לטבול בלא אשה עומדת על גבה " . גם בשולחן ערוך הביא ר ' יוסף קארו את שתי האפשרויות . עצה זו של כריכת השער ברשת מעוררת שאלה מצד הטובלות : כיצד לעשות זאת בלי שהרשת עצמה תהיה משום חציצה ? פתרון לכך נמצא בדברי הרב שלמה קלוגר , המצוטט בסדרי טהרה לרבי אלחנן אשכנזי ( קצח , ס " ק עט ) : ומוהרש " ק בהגהותיו ( תפארת שמואל ) על הרא " ש , סוף מסכת נידה , כתב וזה לשונו : ומכל מקום נראה דווקא באישה שאינה זריזה ובהולה במים , אבל היכא שזריזה ואינה נבהלת במים , ותפסה שערה בידה עד שהמים עולים היטב על ראשה ואז פתחה ידיה , הוי שפיר טבילה ובשעת הדחק יכולה לסמוך על זה עכ "ל [ עד כאן לשונו ] . מכאן מובן שאישה ששערה ארוך זקוקה להשגחה כדי לוודא שכל שערה נכנס לתוך המים . ניתן להשיג ודאות זו על ידי השגחה חיצונית , על ידי קשירת השיער ברשת או על ידי החזקת השיער ביד ושחרורו במים . ברור שאם יש לאישה שער קצר , אין כל חשש ששערה יצוף על פני המים , וממילא מתייתר הצורך בהשגחה . כמו כן , לפי רוב הפוסקים , אם האישה יודעת שצללה עמוק ובטוחה שכל גופה היה במים , עולה לה טבילתה . הרב עובדיה יוסף ז " ל מסכם את ההלכה ( טהרת הבית , דיני חציצה מה , קעב ) : אישה הטובלת לטהרתה צריך שתעמוד אצלה סמוך למקווה אישה יהודיה כשרה , שתראה שבשעה שהיא טובלת שכל שערות ראשה נכנסו לתוך המים שבמקווה , ולא תשאר אף שערה אחת מראשה שצפה על פני המים , שדבר זה פוסל את הטבילה בהחלט .
|
|