|
|
עמוד:11
באתיקה מקצועית , שעושות שימוש בתיאורי מקרה פיקטיביים ומנתחות דילמות תיאורטיות , הסדרה " רופאים ללא גבולות משמיע את קולו " חילצה את הלבטים הלא פתורים שלה מההיסטוריה של הפרקטיקה ההומניטרית ומהדיונים הממשיים שהתנהלו בין פעילים במהלך משברים מרכזיים בתולדות הארגון . ניסיונותיהם של הפעילים לתרגם את מחויבותם העקרונית לעדות למעשים קונקרטיים בנסיבות הללו הוצגו בסדרה מפי הפעילים עצמם , ובפירוט אתנוגרפי מהפנט . המועצה הבין - לאומית של רופאים ללא גבולות , שיזמה את כתיבת סדרת ניתוחי המקרה במטרה ליישב מחלוקות שנתגלעו בארגון באשר למשמעותה של העדות ההומניטרית ולמחויבויות שנגזרו ממנה , דרשה להשמיט את המסגרת הנרטיבית שנכללה בגרסה מוקדמת של תיאורי המקרה כדי להימנע ממה שנתפס כהצגה מוטה של העמדות היריבות . כתוצאה מכך , מה שאמור היה להיות טקסט יסודי ומכריע באתיקה של העדות ההומניטרית נכתב מחדש , בלשון העורכים , כ " טקסט-מונטאז "' , שכלל אך ורק מובאות גולמיות מראיונות , ממסמכים פנימיים ומקטעי עיתונות , לצד דברי הסבר מינימליים . כיצד קרה שהעדות , פעולה יומיומית של דיווח על אירועים שקרו שביצועה אינו מציב לכאורה דרישות מיוחדות , החלה להתפרש כעניין מסובך , תובעני ונפיץ כל כך ? איזה פשר אפשר להקנות למחוות העדות אם אפילו חסידיה הנלהבים ביותר אינם מסוגלים להסכים על מאפייניה ? ומה אפשר ללמוד מחשבון הנפש של פעילי רופאים ללא גבולות , שנמשך עוד זמן רב לאחר פרסום הכרכים הראשונים בסדרת ניתוחי המקרה , על טיבה של העדות על אסון ומלחמה בכלל ? בספר זה אבקש להראות כי טרדות העדות של רופאים ללא גבולות , אחד הארגונים ההומניטריים הגדולים והחשובים הפועלים היום בעולם , אינן עניין שולי או אזוטרי . אטען שאי - הנחת שהעדות מעוררת דווקא בקרב מי שדבקים בה באדיקות היא סימפטום לתהפוכות שפקדו את מוסד העדות במהלך המאה העשרים . קשיי העדות ההומניטרית מסגירים את הממד האמביוולנטי של העדות על אירועי קיצון בעידן שלנו , שהוא תו היכר מהותי ובלתי נפרד ממנה . הם מהווים את אחת מנקודות השיא של תהליך היסטורי שבמהלכו העדות הפכה לא רק למענה הזמין ביותר לצורך הבוער להתמודד עם רעות פוליטיות אלא גם לבעיה סבוכה בפני עצמה . עדויות של ניצולי שואות ורצח עם , של קורבנות עינויים וסחר , של חיילים משוחררים ומבצעים של מעשי זוועה , של עובדי סיוע ושל פעילי זכויות אדם היו במהלך המאה העשרים לתופעה שכיחה בספרות הציבוריות במערב . קולו של הפרט שהיה מעורב מקרוב באירועים חריגים של אלימות , דיכוי ורדיפה . 2 שם .
|
|