|
|
עמוד:12
העשרים" . ( Knuth 2003 , 10 ) חוקר אחר כינה את ההרס הנרחב של ספרים וכתבי יד בשם . ( Baez 2008 , 13 ) Bibliocide המאה העשרים , נטען , העדיפה בשיטתיות את ההכחדה על פני ההחרמה ואת ההשמדה על פני הביזה , במסגרת נסיגתה של הציוויליזציה האנושית אל תחומה של הברבריות . ואולם מונחים כגון ו-Bibliocide Libricide ראויים לתשומת לב חשדנית ; הצבת הספרייה ומחנה ההשמדה בכפיפה אחת היא לכל הפחות בעייתית מאוד . יתר על כן , אנו נוטים לאחוז בהשקפה הרואה בביזה את רוח הרפאים של דחף השימור , ואשר מזהה את שימורם של נכסי רוח עם בריאות ואת הפגיעה בהם כמחלה התובעת התערבות דחופה . מהי פגיעה ברוח אם לא אנומליה , כישלון ( זמני ) התובע שיקום , הפרה של הסדר הטוב , פריעתו של החוק , קלקול שיש לתקנו , סטייה מדרך הישר אל שביליה הצדדיים והאפלים של האנושות ? אלא שהיצירה ותאוות ההרס קשורות זו לזו בעבותות ; מטבע הדברים , ספריות חבות את קיומן לאלה שטרחו על הקמתן , עיצבו את אופיין ושקדו על אוספיהן , ולפיכך אין ביכולתן להימלט מן הכוח החברתי והפוליטי . מארי בירד ניסחה נקודה זו בתמציתיות : "ספריות אינן רק מקומות האחסון של ספרים . הן אמצעי לארגון ידע ושליטה [ ... ] לפיקוח על ידע ולהגבלת הגישה אליו . כסמלים לכוח פוליטי ואינטלקטואלי , הן רחוקות מרחק רב מתמימות . ייתכן כי זו הסיבה לכך שהקמתן של רבות מספריותינו הגדולות מבוססת על מודלים של מצודות" . ( Beard 1990 , 11 ) אין בכך , כמובן , כדי להעניק הכשר לפגיעה בספרים , ואולם חיוני לדחות כבר עתה את ההשקפה הרואה בנישול ובהחרמה של נכסי תרבות מעשים ששכל האדם אינו יכול לתפוס או לקבל ; יש לפטור עצמנו מסוג מסוים של תמימות או היתממות ולהימנע הן . 3 השקפה זו עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר המלחמה שהכריזה המאה הקודמת על הזיכרון עצמו . ייחודיותם של משטרים טוטליטריים , טען צווטאן טודורוב , נעוצה בכך ששוב לא הסתפקו בהרס הארכיון הרשמי או בספיחיו אלא ניהלו מתקפה כללית ומשולחת רסן נגד עצם האפשרות לזכור ( טודורוב (; 9 , 2007 ואילו פרימו לוי , הסופר האיטלקי-יהודי הנודע , כתב בספרו השוקעים והניצולים כי "את כל ההיסטוריה הקצרה של ה'רייך בן אלף השנים' אפשר לשוב ולקרוא מחדש כמלחמה בזיכרון" ( לוי . ( 23 , 1991 בפתח הספר התייחס לוי לזיקה בין העוול המוחלט לבין הכחדת הזיכרון והעדות , כפי שזו הצטיירה מבעד לאזהרות המשועשעות שהשמיעו חיילי האס-אס באוזני אסירי המחנות : "יהיה סופה של מלחמה זו כפי שיהיה , אנחנו המנצחים במלחמה נגדכם ; איש מכם לא יישאר כדי להעיד . אפילו יינצל מישהו העולם לא יאמין לו . אפשר שיחשדו , יתווכחו , היסטוריונים יחקרו , אבל לא יהיו ודאויות , כי נשמיד את ההוכחות יחד אתכם . והיה אם תישאר הוכחה כלשהי ומישהו מכם ישרוד , יאמרו הבריות שהאירועים שאתם מספרים עליהם מפלצתיים יתר על המידה מכדי שאפשר יהיה להאמין להם [ ... ] אנו נכתיב את סיפור המחנות" ( שם , . ( 9
|
|