|
|
עמוד:9
אמצעים חריגים למאבק בטרור מבוא המאבק בטרור , שהוא מן המשימות החשובות והקשות ביותר שמדינת ישראל מתמודדת עמן , נושא פנים רבות ומטיל על המדינה חובות סותרים : מחד גיסא עליה לעשות את המרב כדי להגן על חיי אזרחיה , ומאידך גיסא שומה עליה שלא לפגוע , אגב אותה הגנה , שלא לצורך או שלא במידה בזכויות האדם היסודיות ובייחוד , בהקשר זה , בזכויות לחירות , לכבוד ולהליך הוגן . דרך המלך במאבק בטרור , לדעתנו , היא המשפט הפלילי . המשפט הפלילי הוא אמצעי אפקטיבי ומאוזן לטיפול בהפרות חוק , גם אלו מן הסוג החמור ביותר . מדינת ישראל אכן מפעילה רבות את הדין הפלילי נגד חשודים , נאשמים ומורשעים בעברות טרור . עם זאת לרשות המדינה עומדים אמצעים נוספים על אלה שהמשפט הפלילי מאפשר . את האמצעים האלה מפעילה הרשות המבצעת ולא הרשות השופטת , שתפקידה במקרה הזה הוא אך ורק לפקח . שלושת המאמרים המובאים בספר זה מטפלים כל אחד בנפרד באמצעי שכזה . הראשון מטפל במעצר המנהלי , השני בהריסת בתים והשלישי בגירוש ותיחום מגורים . יש לציין שהספר אינו מתיימר להציג עמדה כללית באשר לאמצעים השונים שמפעילה המדינה כנגד הטרור , וברור שאין הוא ממצה את כל האמצעים הקיימים . הכותבים מציגים שלושה מן האמצעים שהמדינה משתמשת בהם ומציעים ניתוח משלהם מן ההיבט החוקי , הפנימי והבין לאומי ומן ההיבט המוסרי . לשימוש בשלושת האמצעים מתקשרות שאלות רבות משותפות , לדוגמה שאלת המידתיות בפגיעה בזכויות יסוד בעקבות הפעלת האמצעי ; השאלה אם האמצעי עונשי או מניעתי ; והשאלה בדבר ההליך ההוגן , בכלל זה השימוש בראיות חסויות או מפוקפקות ( למשל , עדויות שמיעה , שאינן קבילות בהליך הפלילי הרגיל . ( אחת המסקנות המשותפות היא שהרשויות בישראל נוטות לפנות לאמצעים פוגעניים מדי , והן עושות זאת מהר מדי ובלי שנעשה מאמץ ממשי למצות אמצעים חריפים פחות , כגון האמצעי שיש בו האיזון המיטבי בין זכויות החשוד לבין השמירה על ביטחון הציבור — הדין הפלילי . ואולם בעניין השימוש בשלושת האמצעים המסקנות אינן אחידות : המסקנה באשר להריסת בתים ותיחום מגורים היא שיש לזנוח
|
|