|
|
עמוד:13
למציאות שהוא מתעד . כל מה שהוא מציג בנימה חד משמעית נראה , במבט ההיסטורי , כתופעה שיש לה פנים לכאן ולכאן , ומה שנראה בעיני הפובליציסט כביטוי לסולידריות , עשוי להשתקף בעיני ההיסטוריון כמציאות אמביוולנטית . ככלות הכול , עבור היהודים המבוססים בגרמניה , הפניית מהגרים יהודים רוסים לאמריקה היוותה פתרון קל , נוח וזול . מי שנידב כמה עשרות שעות לטובת הצטיידותם של מהגרים יהודים במסעם בקיץ , 1891 פטר עצמו מן העול של נשיאה באחריות לגורלם של יהודי מזרח אירופה , שלא היו מעורים בחיי המערב . מי שהושיט יד למהגרים יהודים עייפים ורעבים בתחנת הרכבת בברלין , הפנה בעת ובעונה אחת עורף לאפשרות שיקלוט בארצו את ה'אוסטיודן ; ' בין השאר , בגלל החשש שקליטה המונית כזו תביא להיווצרותו של גטו יהודי בשכונות של ערי גרמניה , ותחזק את האנטישמיות , ועל כן העדיף להפנותם לעולם החדש – לארצות הברית . מי שמבקש להדגיש , על דרך החיוב , את הסולידריות היהודית שנחשפה באירועי הרכבת בברלין ב , 1891 יצביע על שיתוף הפעולה בין היהודים האמידים המקומיים לסטודנטים היהודים הצעירים . לעומת זאת , מי שיבקש להדגיש את ההיבטים האמביוולנטיים בסיפור הזה , יצביע על שיתוף הפעולה שנוצר בין יהודים מקומיים בברלין לפקידי המשטר בהפניית המהגרים היהודים לאמריקה , ובצמצום הנוכחות היהודית בגרמניה או בהגבלתה , מתוך אינטרס כזה או אחר . מדוגמה זו ניתן ללמוד רק מעט על השיקולים שהדריכו את צעדיהם של המהגרים היהודים מרוסיה בעת שעברו בברלין בדרכם לחיים חדשים בארצות הברית . באספקלריה היסטורית , ניתן להסיק מסקנה ודאית אחת בלבד בנוגע לסצנה הזאת , שתועדה על ידי שמריהו לוין : בבריחתם מתלאות החיים במזרח אירופה , הייתה האפשרות לנוע מערבה בגדר הפתרון שמהגרים יהודים חיפשו לעצמם , ושהוצע להם בכורח הנסיבות . אוריינטציה מערבית הייתה גורם רב השפעה בהחלטותיהם של עשרות אלפי מהגרים יהודים רוסים בשנים 1892-1891 בפרט , ושל העם היהודי בעת החדשה בכלל . באמצע שנות השבעים של המאה התשע עשרה התפתחה בירושלים מערכת חינוך דתית , שנקראה ' עץ חיים . ' היא הייתה בעלת אוריינטציה מודרנית יחסית ורמת הלימודים במוסדותיה הרשימה מבקרים מערביים בירושלים , 3 תיאור זה מסתמך על מחקרו של מרדכי אליאב , ארץ ישראל ויישובה במאה הי , 1917-1777 ט" ירושלים , 1978 עמ' . 212
|
|