|
|
עמוד:9
דברי פתיחה תקופת גיל ההתבגרות היא התקופה שבה ההתנהגות של הרס עצמי ואובדנות פורצות ומקבלות לראשונה ממדים מגפתיים . שיעורי ההתאבדות בפועל בגיל ההתבגרות אינם הגבוהים ביותר ביחס לגילאים אחרים , אולם מחשבות ההתאבדות , ניסיונות ההתאבדות והתנהגות של נטילת סיכון שכיחים בקרב בני גיל זה יותר מאשר בכל תקופת חיים אחרת . התנהגות זו גורמת להשתאות ולתדהמה . מדוע צעירים שכל חייהם לפניהם ושתקופת חייהם עשויה להיות מרגשת ומרתקת מבחינות רבות , מוכנים להשליך את חייהם כלאחר יד ? מדוע דווקא בתקופה המבטיחה כל כך , מלאת החלומות , המאוויים , ההתחלות והתקוות מגיעים חלק מן הצעירים אל תחושת סוף הדרך ? יתרה מזו , מהי האניגמה של ההתאבדות בכלל ? כיצד זה אפשרי שכל אדם יקום כנגד עצמו וכנגד חייו ? אנשי מקצוע העוסקים בתחום , ובתוכם פרופ ' אלן אפטר ואורנית פרוידשטיין , מאמינים כי ייתכן שפענוח הסוד להתאבדות טמון דווקא בהבנת התופעה הקשה של התאבדות כשהיא מופיעה לראשונה כמגפה . לרוב הצעירים תקופת גיל ההתבגרות היא אכן תקופה מרגשת ואינטנסיבית בחיוניותה , אולם טמונים בה גם קשיים רגשיים והתפתחותיים רבים . תהליכי גיבוש הזהות , הצורך במציאת מסלול מקצועי , התעוררות הדחף המיני ותובענותו , הצורך בשכלול עצמי ומושלמות נוכח המגבלות הטבעיות , השינויים בדרכי ההתמודדות עם קונפליקטים פנימיים ולחצים חיצוניים , הצורך העז באינטימיות ותחילת הפרידה הרגשית מן המשפחה - כל אלה ועוד בעיות אחרות כרוכים בחרדות עזות , בקונפליקטים , בבלבול ובסבל . אי היציבות האופיינית לגיל ההתבגרות היא הכרחית מעצם היותה תקופת מעבר . הסערה הרגשית המתלווה לשינויים האלה - הנעה בין הקטבים , של חדוות החיים מחד גיסא והקשיים שהחיים מציבים ועובדת סופיותם מאידך גיסא נותנת לתקופה זו את הממד הסוער שלה . לראשונה מכיר המתבגר בעובדה כי החיים והמוות הם עניין של בחירה . הכרה זו מעניקה תחושת כוח ועוצמה , אך בה בעת היא מלאה במודעות כי בשעת מצוקה קשה קיימת בידיו הברירה של ויתור על החיים . היכולת להיפרד מבחינה רגשית ממשפחת המקור ומהבית שהיה מקור ביטחון עד גיל ההתבגרות , עם כל התהליכים המתלווים לכך , היא אולי המהלך הנפשי החשוב ביותר המאפשר את הבגרות הנפשית והפיזית . ניתן לזהות כאן למעשה שני תהליכים מנוגדים לכאורה - היכולת להיפרדות ולאינדווידואציה מחד גיסא והיכולת ליצור
|
|