|
|
עמוד:11
התפקיד הכפול של הציונות וישראל במשנתם של כוחות אופוזיציוניים ערביים עוינים ומתחרים מלמד על רב השכבתיות התודעתית של סכסוך , המתואר לעתים כפשוט וחד ממדי . תפקיד כפול זה אינו ייחודי לציונות ולישראל , אלא מאפיין את המחשבה האסלאמיסטית ואת המחשבה הליברלית כלפי המערב בכלל - מערב שהאסלאמיזם מתאר כ"אחר , " המשקף אידיאות אסלאמיות מסוימות , ואילו בתפיסה הליברלית הוא כובש ומשחרר , מקור סמכות רעיוני ואיום אימפריאלי , בעת ובעונה אחת . לאורך רוב שנות קיומה של מדינת ישראל היו זרמי המחשבה שבהם דן הספר נטולי עמדת כוח אסטרטגית . הזרם הליברלי ייצג השקפה שהוקעה ושקעה לאחר שהסתיים תור ההגמוניה הקצר והעגום שלה בשנות העשרים של המאה הקודמת . הוא לא הצליח להתאושש ונותר שולי וחבול . הזרם האסלאמיסטי ייצג השקפה שזכתה לתמיכה עממית רחבה ברבות ממדינות ערב , מאז הופיעה בשנות העשרים כריאקציה להגמוניה המערבית . הוא התחזק בשנות השבעים , אך כשל כמעט בכל מאבקיו לכיבוש השלטון בפועל בחברות הערביות . ואולם , הן הליברלים והן האסלאמיסטים זכו לעדנה מחודשת בעקבות שרשרת ההתקוממויות שפרצה בשלהי 2010 וזכתה לכינוי השנוי במחלוקת " האביב הערבי . " ראשיתה בהפגנה הטראגית של מחמד בועזיזי בן ה , 26 ירקן מן העיירה סיךי בוזיד שבתוניסיה , שהצית עצמו למוות במחאה על סגירת הדוכן שלו . מותו של בועזיזי היד , אות פתיחה לגל של הפגנות המונים ספונטניות , שהתפשטו מתוניסיה בתנופת דומינו , בעיקר אל המשטרים הערביים הפרוגרסיביים לכאורה . עד שלהי , 2012 מועד חתימת חיבור זה , קרסו ההנהגות של תוניסיה , מצרים , לוב ותימן , ואילו המשטר הסורי התמודד עם מרי מזוין רחב היקף . קולם של הליברלים נשמע בגאון בראשיתן של ההתקוממויות . במבחני הבוחר הראשונים של מוצאי "האביב הערבי , " בתוניסיה באוקטובר 2011 ובמצרים כעבור חודש , הם התגלו כזרם חלש ומפוצל , הנעדר בסיס עממי משמעותי . האסלאמיסטים , שהופיעו על מרכזן של בימות "האביב הערבי" בשלב מאוחר יחסית , זכו בבחירות הראשונות לפרלמנטים של תוניסיה ושל מצרים ברוב מובהק , אם גם לא מוחלט , מקולות המצביעים , ובמצרים זכו גם בבחירות לנשיאות ; ואולם ,
|
|