|
|
עמוד:12
חוש צדק מפותח פעם בלבו . הוא יצר מתוך מודעות היסטורית צלולה לנחיצות הזיכרון , חדור דחף מוסרי להגן על בני האדם . מאז , עשה ככל יכולתו כדי להזכיר , והיה לחוד החנית של המאבק למען זיכרון גרמני : זיכרון של השואה והשלכותיה , המלחמה ותוצאותיה , ההשמדה , הגירושים , הפליטים , הפרעות והנגישות , הדלות והמחסור , המצוקות האישיות והקיבוציות , ועוד . הוא לא חדל מלומר בפומבי את דברו , כתב ופרסם ונאם בבמות אינספור . הוא פעל ללא לאות , מתוך להט מהפכני , אף שלא ראה בעצמו מהפכן ולא היה כזה , שהרי מעולם לא ביקש להפוך על פיהם את סדרי החברה או המדינה , אלא להזהיר מפני ניצולם לרעה על ידי מוקדי הכוח המוסדי וסוכניו , ומפני הסכנה הטמונה בהם לפרט , העלולה להתפרץ שוב בנסיבות מסוימות ( למשל , הפיכת מדינת החוק למדינת משטרה . ( הוא הצביע על השינויים המבניים הנחוצים לדעתו , תבע אותם שוב ושוב , ובדרך זו ניסה לתרום לתיקון . בל עשה זאת בדרך כלל בכוחות עצמו . לא הייתה לו קבוצה מובהקת שתספק בסיס תמיכה איתן , אם ספרותי ואם אידיאולוגי . הוא לא הנהיג עדת מעריצים או חסידים שוטים שידקלמו הן אחרי כל משפט שכתב או אמר . אדרבה : הוא עודד חילוקי דעות ותמיד ביקש לו בני פלוגתא . הוא מיאן להשתרך אחרי התאגדויות . , 1951-ב למשל , בתחילת דרכו הספרותית , הוענק לו פרס "קבוצת - " 47 החבורה הספרותית המשפיעה ביותר בגרמניה לאחר המלחמה . הפרס היוקרתי , תמריץ תדמיתי וכלכלי נכבד , גאל אותו מהאפשרות המייסרת שייאלץ לנטוש את הכתיבה בשל קשיי פרנסה . אבל ברבות השנים הוא מתח על "קבוצת " 47 ביקורת נוקבת . משהרגיש שמפגשיה נעשו לזירת שוק של מקח וממכר מו"לי הבא במקום דיון ספרותי אינטימי וענייני , הוא הדיר מהם את רגליו . זה לא היה ביטוי לכפיות טובה , אלא לכנותו האינטלקטואלית וליושרתו המוסרית .
|
|