|
|
עמוד:9
רבים מהם גם מאסו בעיסוקו המופגן בעבר הנאצי ובדרכי ההתמודדות עמו . סקר שנערך באמצע שנות השבעים של המאה העשרים קבע שבל הוא הסופר בן זמנו הידוע ביותר ברפובליקה הפדרלית של גרמניה . בסוף , 1977 במלאת שישים להולדתו , ראו אור כרכים ראשונים של מהדורת כל כתביו - מחוות כבוד המשמשת על פי רוב לציון מעמדו הקאנוני של יוצר הראוי לתהילת עולם , אחד מנכסי צאן ברזל של התרבות הגרמנית לדורותיה . רבבות גרמנים כבר קראו אז את יצירותיו . הן גם תורגמו בשנים ההן לעשרות שפות ונמכרו בעשרות מיליוני עותקים ברחבי הגלובוס . היה מי שהציע לקרוא לשנים 1985-1960 ברפובליקה הפדרלית "עידן היינריך בל . " המבקר מרסל רייך-רניצקי , שזכה לכינוי "אפיפיור הספרות הגרמנית" על שום כוחו לחרוץ גורלות ספרותיים שלמים , כתב בהספד שפרסם לזכר בל , כי "כל זמן שתהיה ספרות גרמנית , הוא ייזכר בכבוד ובהכרת תודה . " רייך-רניצקי לא הרבה לטעות במהלך הקריירה שלו ארוכת השנים . במקרה הזה הוא כשל בתחזיתו . לא אלה היו פני הדברים . המציאות דמתה יותר ללהגם העולץ של ייל ומרי בסרט מנהטן של וודי אלן , 1979-מ בגילומם של מייקל מרפי וריאן קיטון , המזכים את בל בחברות כבור מפוקפקת , Academy of the Overrated-n האקדמיה שהגו במוחם לשם השתעשעות אינטלקטואלית . מה קרה לבל ? מדוע נגסו בו כל כך שיני הזמן ? האם שמו פשוט נקבר מתחת לתלי תלים של תמורות היסטוריות דרמטיות וריגושים חדשים בגרמניה מאז נפטר ? האם זו דרכו של עולם , ותו לא , שבתוך רבע מאה הזמן ההיסטורי הגרמני החי נעשה לזמן מת , ומילים חיות נהיו מתות ? או שמא לב העניין הוא באי-הבנה , אולי בדעות קדומות , ואולי בשכחה או בהשבחה ?
|
|