ספרות והשלמתה

עמוד:יא

ספרות והשלמתה ( ו ) אסופת איגרותיו של י"ד אברמסקי היא ספר נלווה אך גם המשך לאסופת המאמרים שלו שיצאה לאור תחת הכותרת "בדרכי היהודי הנצחי . " אין צריך להיאמר כי יש הבדל בין מאמרים לבין איגרות . מאמרים כתובים ומתפרסמים בהתכוונותם לקורא שאינו מסוים . הם מעיקרו של דבר בעלי אופי לקראת פומביות . איגרות הן ביטויים ליחס אל זולת מסוים ומצד זה הן עוסקות בעניינים שבין הכותב למכותב , אם מבחינת מהלך החיים ואם מבחינת העניינים שהעסיקו את בני השיח בפגישותיהם או בחליפת מכתבים קודמת שביניהם . האופי הלא גלוי של איגרות מוליך גם לכך שלרוב הן מתפרסמות לאחר שכותביהן הלך לעולמו . קריאה באיגרותיו של י"ד אברמסקי מעמידה אותנו על כך כי יש קווים משותפים בין מאמרים לאיגרות לא רק מצידו של הכותב , אלא גם מצד מסכת הנושאים המעסיקה אותו ושלמענה ובתוכה הוא ממקד את ביטויו האישי . רמת הביטוי הלשוני משותפת לאיגרות ולכתבים . דווקא באיגרות אנו מבחינים בכך כי רמת העברית שבפיו ובעטו של אברמסקי היא מיוחדת , והדבר חל גם על שיח ושיג בעל פה שבינו לבין איש שיחו . מבחינה זו אין הבדל בין דברים מכוונים לקהל לבין דברים המכוונים ליחיד . היה כאן צירוף בין רמה מכאן ודבקות מכאן . הלשון העברית הייתה לו לא כלי בלבד אלא גם תוכן בעל שורשים עמוקים בהיסטוריה ובביטויים הספרותיים לדורותיהם . היא הייתה חלק של אישיותו והביטוי היה המשך האישיות . הלשון הייתה בעיניו ביטוי של תרבות ויצירה של דורות , אך גם מוקדן של אלה . היא פרט המבטא את הכלל והיא עומדת בעצמה ובעצמותה . היא ראי משקף ומהות . לשון קודש — היא קדושה משום שהיא דבקה בקדושה שהאצלה על עם , אך גם משום שהקדושה טבועה בה בחינת כזאת . סיכום זה מתבסס על הכתוב ולא על מה שהתברר ביחסי הידידות בין י"ד אברמסקי לביני . באיגרות כיוון את עצמו י"ד אברמסקי ליחידים . יחידים אלה , כל אחד מהם ביטא תוכן וגישה רעיונית , דרך בהוויה הציבורית , שביל של יצירתיות ספרותית והגותית וקשר אישי לכותב שלא טושטש ולא נעקר גם כאשר אברמסקי העמיד על חילוקי דעות בינו לבין מי שהאיגרת הייתה מיועדת

ספרית פועלים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר