|
|
עמוד:3
מתוך עיון בעובדות ובתהליכים הנוגעים בשתי שאלות היסוד הללו והערכתם עולה הקשר שביניהם , וכן עולות מהם כמה מסקנות הנוגעות לתקופה ולנושא שבו דן פרק זה : ( א ) במציאות חברתית רוויית מתח מעמדי ופוליטי , שגרמה לפיצול מערכת החינוך לזרמים , התגבש והלך מושג הממלכתיות בחינוך , המבטא הכרה ואמונה בכוחו של החינוך לסייע ביצירת אחדות לאומית בדרך של פיתוח וגיבוש דפוסי חיים לאומיים בעלי בסיס משותף רחב . המשיכה הקוטבית של נושאי השקפות ערכיות ושל אינטרסים פוליטיים הצמיחה את הגישה המרכזית הטוענת לשילוב ולסינתזה של היסודות הלאומיים החיוביים של הזרמים השונים . זרם זה של הגישה המרכזית הלם את תהליכי ההתפתחות הלאומית ובשנת 1953 הפך לנחלת החברה הישראלית . ( ב ) הסינתזה שנוצרה לא יכלה לשוני שבין החינוך החילוני הכללי לחינוך הדתי הלאומי . ב 1953 כב 1920 הכירה הנוסחה המדברת באחדות החינוך הלאומי בייחודו של החינוך הדתי הלאומי ובזכותו לעצמאות מרבית . נוסחה מקובלת זו , שביקשה להבטיח את כלליותה של תנועת התחייה הלאומית , נגעה רק לחיים המשותפים של חילונים ודתיים . כלל זה לא חל על קבוצות חברתיות ופוליטיות אחרות , ולו דומיננטיות , שביקשו לעצמן קיום ייחודי ואוטונומי גם בחינוך . ( ג ) העברת הבעלות על החינוך לידי היישוב , בצד התפתחויות אחרות הנוגעות למרכזיותה של ארץ ישראל בהגשמת התחייה הלאומית , יצרו מצב חדש בזיקה של ארץ-ישראל לתפוצות . אשר לחינוך , ניתן לקבוע באורח כולל כי היה זה מעבר ממצב שבו החינוך הלאומי בארץ הוא עניינה של התנועה הציונית כולה , למצב שבו החינוך העברי בארץ ישראל וציבור המחנכים הנושא בו , הופכים למקור הנובע מעצמו והמשמש אור פדגוגי לגולה . ( ד ) זיקתם של הזרמים בחינוך למסגרות חברתיות ופוליטיות , בעלות תפיסות עולם שונות בכל הקשור לתחייתה של הלאומיות היהודית והמאבק בין חסידי הזרמים לבעלי התפיסה של חינוך אחיד , יצרו תנאים ליצירה פדגוגית מגוונת , שהשפעתה על בית הספר הישראלי ניכרת עד היום . יסודות פדגוגיים כעמלנות , חברת תלמידים , שיטות חדישות בהוראה ובלמידה , ארגון מתקדם של בית הספר , ספרים ותוכניות לימוד — כל אלה ביטאו ייחוד , שחלקו נובע דווקא מן הגיוון , התחרות והמאבק שבין הזרמים . ( ה ) גיבושם של תאי החינוך הלאומי החל אמנם כבר בראשית המאה , ואולם רק בתום מלחמת העולם הראשונה החל עיצוב שיטתי של דפוסי החינוך הלאומי כמערכת מודרנית . החינוך הלאומי בתקופת היישוב , על אף מבנהו הייחודי , הניח יסודות וגיבש דפוסי ארגון , מנהל ותוכן של מערכת חינוך שהמעבר ממנה למבנה הממלכתי הכולל היה פשוט יחסית . נושאים שונים , כגון משך הלימודים בגן הילדים , בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון , הרכב תוכנית הלימודים , חופשות ; הכשרת מורים והשתלמותם ; דירוג השכר למורים ; תקציב בית הספר ; פיקוח על בתי הספר —
|
|