|
|
עמוד:8
חסרים לנו פרטים על ילדותו וימי נעוריו , אך ידוע לנו שרוב ימיו נדד ממקום למקום , כנראה משום שעשה את הספרות קרדום לחפור בו ונאלץ לחפש לו נדיבים חדשים לבקרים . בשנות השמונים של המאה הגיע רומאנילי ללונדון , שבה נתבצרה באותה התקופה מושבה יהודית איטלקית קטנה . בבירת אנגליה הדפיס שיר עברי על החורף , ומסתבר ששם תרגם מן האנגלית לעברית את הפואימה המפורסמת של אלכסנדר פופ , ימסה על האדם' . ( Essay on Man ) ב 1787 התכונן רומאנילי לחזור לאיטליה מאחד ממסעיו ; הוא הגיע דרך הים אל מבצר גיבראלטאר , אך השתהה שם זמן ממושך , משום שלא מצא לו אונייה להמשכת נסיעתו . תקלה זו הביאה אותו לסף הייאוש , ועל כן שמח כמוצא שלל רב כשנפגש בסוחר מקומי שהחליט לבקר במארוקו בענייני עסקים והציע לו להצטרף אליו במסעו . וכך נפתח פרק חדש בחיי המשורר , שעתיד היה לבלות למעלה מארבע שנים בטאנגיר , בתיטואן , במאזאגאן , במוגאדור ועוד ולהניח לנו לאחר מכן תיאור מרתק של חוויותיו בספר ' משא בערב / במארוקו נאלץ לעסוק במלאכות שונות , כפי שנזדמנו לו : נתן שיעורים לשפות , דרש דרשות בבתי כנסיות , ובייחוד שימש מזכיר אצל הנציג הפרטי של שלטונות וינה בטאנג'ר ואצל כמה סוחרים יהודים אשר בשבילם ערך ספרי חשבונות וחיבר מכתבים באנגלית . הוא גילה בוודאי שפע של דברים מעניינים בארץ המופלאה , אך בו בזמן נחל גם אכזבה על גבי אכזבה עד ששקע במרה שחורה . סיורו במדינת מארוקו הגיע לקצו באביב , 1790 לאחר שהשליט החדש ערך פרעות בנתיניו היהודים והחיים בארץ נעשו ללא נשוא . רומאנילי שם נפשו בכפו ונמלט בחוסר כול לאירופה . לאחר נסיעה בים , שארכה יותר מחודשיים , הגיע המשורר להולאנד ובילה זמן מה באמסטרדאם והאג , שהיו אז שתי קהילותיה העיקריות . אחר כך המשיך בדרכו לברלין , הווי אומר למרכזם של שוחרי ההשכלה בקרב יהודי אשכנז . בכל מקום שבו דרכה רגלו השתדל לקשור קשרים עם הסופרים היהודים ועד כמה שאפשר היה גם עם נכבדי הקהילה . השירים העבריים של האשכנזים לא ערבו אמנם לאוזניו ומפעם לפעם ירה בהם את חיצי לעגו ; אולם ההשקפות המתקדמות של משכילי ברלין היו בהחלט לפי רוחו ועוררו את התלהבותו . כבר ב 1786 חיבר קיגה נרגשת
|
|