דברי מבוא

מתוך:  > בכוח האל > דברי מבוא

עמוד:11

מנכסת ומנרמלת . את תהליך הניכוס הלאומי - של הדתיות מזה ושל החילוניות מזה - אפשר לחשוף בקריאה ביקורתית . מדובר בתהליך מושהה שאינו מסתיים בקיטוב מושלם בין הדתיות לחילוניות בתוך נרטיב לאומי הומוגני וליניארי ; אין מדובר בהבדל סתם - בין לאומי ללא לאומי , ובין דתי לחילוני - אלא בהבדל מושהה , כלומר הבדל שנפרס גם בזמן וגם במרחב , הבדל שחותר תחת ההומוגניות והליניאריות של הנרטיב , "דיפראנס" ( differance ) בלשונו של דרידה . ( Derrida 1982 ) תיאור זה של הנרטיב הלאומי מראה גם שההבחנה בין הקטגוריות המרכיבות אותו רצופה מכשולים ותיווכים . כאמור , ההבדל בין דתי לחילוני אינו חד משמעי וסופי אלא תוצר של תהליך . ולכן ההצבעה על מקור החילוניות היא לאמתו של דבר הצבעה על ההליך שמתפרס על פני מרחבים של סימון . אין מדובר במקור מוחלט ויציב , ולכן החריגה ממנו , המזמנת את הנס התיאולוגי המוכחש בשיח הציוני , לעולם אינה מלאה . היחסים בין הדת ובין הלאום הם יחסים פוליטיים . לעתים הולכים השניים יד ביד , ולעתים יש עימות ביניהם . כבר בראשית המאה העשרים אפשר לזהות בבירור , בדמיון הלאומי של הספרות העברית , את מסלול כינונה של תיאולוגיה לאומית , היינו כינונה של לאומיות על ידי הנחות פוליטיות ומדיניות שבסיסן תיאולוגי . התיאולוגיה מתקיימת גם בפוליטי וגם בפוליטיקה המסדירה באמצעות מנגנוניה את חברת בני האדם ;( Balibar 2002 ) היא רכיב מכונן של הלאומיות , ופירושה גם דרכי פעולה פוליטיות בשם האל . אך מהי פעולה פוליטית ? כך למשל הגדיר יהודה שנהב את הפוליטי : אציע שהפוליטי הוא מהלך חריג של ערעור המנוסח , במעשה או במחדל , אל מול מערכת היררכית של כוח - בין שהיא מערכת של שלטון ובין שהיא מערכת של סמנטיקה או של תרבות . הערעור של הפוליטי נגד הסמכות מבקש לחשוף אותה כביטוי של כוח או של אלימות ומבקש ממנה להזדהות כתור שכזאת , ולא כפי שהיא מבקשת להציג עצמה - כמערכת טבעית או מערכת לגיטימית של כוח רציונלי ( שנהב . ( 182 , 2009 הדגש הוא אפוא על החריגה ועל החידוש ( חידוש כזה מראה למשל ג'ון ברנקמן בנתחו את הפוליטיות של השיר "לונדון" מאת ויליאם בלייק , ובקוראן אותו כערעור על הפטרנליזם ובחיפוש אחר סולידריות פוליטית חלופית Brenkman ] ;( 1198 7 , 129 ולכן אין לראות בתיאולוגיה רק רכיב אוטונומי ביחסים בין בני אדם השייכים לקולקטיב מסוים , ונחוץ להצביע על היבטיה הפוליטיים , הבאים לידי ביטוי בערעור על הסדר הקיים ובשאיפה לחידוש . אך מה קורה כשהחידוש והערעור על הסדר הקיים - או לחלופין הבנייה החדשה וכינון סדר חדש אגב ערעור על הסדר הישן - נסמכים על הדת ? הגדרת התיאולוגיה הפוליטית מבית מדרשו של קרל שמיט , שלפיה הפוליטי הוא אנלוגי לתיאולוגי , היא עוגן מרכזי בספר זה . ביסוד הספר ניצבת טענתו של שמיט מ 1922 כי "כל המושגים

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר