|
|
עמוד:10
קשורה ד 1 הכרה ההיסטורית בייחוס האובייקטים שהיא עסוקה בהם לערכים . רמזים לדרך אחרת בפרשה זו מבצבצים מראשית לידתה ועד ימינו , רצוני לומר : מימי ויקו ועד קרוצ'ה בפילוסופיה האיטלקית וקולינגווד בפילוסופיה האנגלית . כל עצמה של דרך אחרת זו הוא , שאין לה עסק בתחום המיטאפי סיקר ,. שבו נולדת ההיסטוריה . ולא בתוכן המיוחד של ההיסטוריה וההכרה ההיסטורית , ואף לא בתחומה של המיתודה המדעית , אלא עניינה בטיבו של היחס בין הנושא למושא ( סובייקט ואובייקט , ( המייחד את הרשות ההיסטורית . יחם זה בין השותפים השניים נתפרש כיחס של זהות . וכד נפתרה מאליה עלפי דעה זו בעיית ההכרה ההיסטורית לפי הכלל של ויקו , שמה שאנו עצמנו יוצרים דין הוא שיהא בר הכרה . ודאי שאין הדעת נוחה לקבל פירוש זה מפני פזיזות זו , שבה הועמדה תכונת היחס שבין הנושא למושא בהיסטוריה על הזהות . כוונתנו לברר את הבעיה מצד התחום שוויקו רמז אליו , רצוני לומר : תחום היחס שבין הנושא למושא . ובעיקר אנו מבקשים להראות את המתיחות שבין המתייחסים , את התמיהות הטבועות במתיחות זו ואת מסקנותיהן המיתודיות וההכרחיות . [ ב ] נפתח עיוננו שבכאן בפסוק אחד של היגל האומר : "התיבה Geschkhte מקפלת בלשוננו צד אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד , ומשמעה גם historia , rerum gestarum גם , ^ 57 res gestae וכן גם סיפור ההתרחשות וגם ההתרחשות , המעשים והמאורעות" יי נמצאנו למדים , שהמושג "היסטוריה" כורך יחד את העניין האובייקטיבי של ההתרחשות עם העניין הסובייקטיבי של תיאור ההתרחשות . נוכל לייחד שתי מלים נרדפות ולעשותן דפוסים טרמינו ל \ גיים . תולדות ודברי הימים . היגל עמד על צירופם של שני עניינים אלה במושג אחד , ולא עמד על הבעיות שבצירוף זה . עלינו לברר , אם צירוף זה פירושו זיהוי השניים מבחינת המשמעות והמושג , או לאו . מבחינה פילולוגית ראו יפה את השוני שבין הצדדים במקום שהדברים אמורים ב . Historie von Geschichten אבל בהבחנה הפילולוגית והטרמינולוגית לא סגי . הבחנה זו , אף על פי שיפה כוחה לרמוז לבעיה הפילוסופית , בשום פנים אין היא פותרת אותה . Vorlesungen uber die Philosophie der Geschichte , ed . Lasson , 144 1
|
|