|
|
עמוד:8
מציאות רבה מדי המופע הוא מעבדת ניסוי . בעל החיים קובע את הכללים , נכנס וסוגר אחריו את הדלת . הוא מבקש לבחון מערך פעולות מסוים מבלי שדעתו תהא מוסחת מערב רב של גירויים ותכנים . הוא רוצה להתחכך עם חומרי מציאות באופן שבו הוא מגדיר את התנאים , יוצר התערבויות , בוחן תגובות בשטח . גם הוא וגם הצופה שלו , שנקלע למופע במודע או שלא במודע , הם חומרים במעבדת ההתנהגות שלו . זהו ניסיון מאתגר ומורכב למצות מקטע מציאות . לשהות בו משר זמן . איו מדובר בהגברת הווליום או בחשיפה למתקפת גירויים . אמן המופע לובש את בגד המופע - ספק שריון , ספק שלייה למבוגרים . הוא מפעיל את המתג . זה פועל ! יחסי חוץ ( מציאות ) / פנים ( מעבדה ) מייצגים את ההבדל בין מציאות ל"מציאות" - בין מציאות חיים לבין מציאות יזומה ונשלטת על ידי האמן בכליו של המדיום האמנותי . כשאני עושה פרפורמנס אני לא "עושה אמנות" כדי לחוות את המציאות בשיא עוצמתה , אלא כדי להוות אותה . הוויה היא תמיד זמן אמת , היא הרגע , היא ריכוז כל המשאבים הפיזיים והרוחניים לממד של תובנה , כדי שאוכל לטעון , לסמן סימון , לייצר היגד . ההוויה היא הווה מתמשך , . present continuous היא בועת זמן המנותבת לצרכי האמן ואמנותו , שנגזר עליה דין הווה כמילות המוטו של ט . ס . אליוט : "מה שיכול היה להיות ומה יוצא בידיעה שלא ניתך באמת להגשים . שאיו קשר ביו מה שאתה רוש וביו מה שחשים כלפיו או אומרים לר . גם הניסיון לחקות תנוחה של מקבץ נדבות הוא לא יותר מדימוי של השפלה . רצית תובנה , קיבלת .
|
|