|
|
עמוד:11
יצאתי למסע מרתק אל מטבחים והרגלי אכילה אחרים ; אל עולם שריחות מסורת וניחוחות חדשים מתערבבים בו בסיר אחד ; עולם המחבר צמחי בר , גבינה ביתית וחיטה המתייבשת בשמש בסיועו של דחליל עם טכנולוגיית המיקרוגל והמקפיא הביתי ; ועולם תרבותי שבו קבוצת מיעוט מתלבטת בארצה בין הצורך לגבש זהות לאומית מובחנת ובין הרצון והאילוץ להיות חלק מן הכלל ומתרבותו . הדרך היתה מרתקת . אנשים פתחו בפני סירים , ארונות מטבח , מקרר ומזווה , והזמינו אותי לחלוק עמם את ארוחותיהם . כך הכניסו אותי - לא תמיד במודע - בסוד תרבותם , מצבם הכלכלי , מערך יחסי הכוחות במשפחתם , עמדותיהם כלפי היהודים וכלפי בניית זהותם הלאומית . נלוויתי אל נשים לקניות בשוק או בחנויות המקומיות , רוקנתי ירקות שנועדו למילוי ועזרתי לצבוט את בצק המעמול בטרם יוכנס לתנור . רק לאחר שהבנתי כי "ריח של אוכל של יהודים" הוא ביטוי שפירושו אוכל שאינו מעורר תיאבון , הבנתי שהאפשרות שניתנה לי לסייע בבישול היתה מחמאה גדולה : כאילו ריחות האוכל היהודי לא דבקו בי ולא ידבקו בתבשיליהם . המפגש עם המרואיינים , מטבע הדברים נשים ברובם , היה מעניין מסיבה נוספת : ניסיונן למפות אותי באופן קוגניטיבי על פי קטגוריה מוכרת להן . במהרה הבנתי שהדרך אל המידע הקולינרי שלהן עוברת דרך מיפוי זה . שאלות שנשאלתי , כמו כמה ילדים יש לך ? מי שומר לך על הילדים כשאת פה אתנו ? למדת לפני שהתחתנת או אחרי שהתחתנת ? את גם מורה ? מה את מבשלת ? הפכו לשאלות שדרכן הגדרתי את עצמי בפניהן ועזרתי להן להתגבר על תחושת הזרות . אך היתה שאלה אחת שגרמה לי מבוכה והתקשיתי להשיב עליה מפני שהיא סימלה פערים שקשה לגשר עליהם : "בעלך מרשה לך ככה להסתובב ולפגוש אנשים " ? הנשים המשכילות שאלו את השאלה בנימה של סקרנות . הנשים הלא משכילות לא תמיד הבינו את יכולתי לפעול כאישה עצמאית שאינה תלויה ברשותו של בעלה . השאלה הזו גרמה לי לתהות על ההבדל בין אישה יהודייה , משכילה ועובדת בישראל של שנות האלפיים , ובין אישה ערבייה במצב דומה . האומנם אני ושכמותי משוחררות ? האם החופש שאנחנו - היהודיות
|
|