חלומות ופשרם בסיפורים לילדים של שלום עליכם

עמוד:13

באינטנסיביות , כמו מתחת לזכוכית מגדלת . עד כאן רק מעט ובאופן קצת מטפורי על הסטרוקטורה . ואילו בתחום המרקם , הטקסטורה , אני מבקש להפנות את תשומת הלב אל המשפט של מירון , אותו משפט רחב , בדרך כלל מורכב או משועבד , שמתנהל בזרימה אטית , מהורהרת , 'אפית , ' משפט מאוזן מבחינת מרכיביו , יציב מבחינת התחביר , צלול והגיוני מבחינת המחשבה , ומנוסח כמובן על דעת העברית . בשל הסגולות הללו , שציינתי בתכלית הקיצור , מצליח מירון לשלב בין תביעות החומרה הדיסציפלינרית ובין הקסם והגמישות של המסה . אלה הם טקסטים שהקורא בהם יכול להפליג לא אחת אל עולמות רוחניים שמעבר ליצירה ולסוגיה הנדונים , שאלות הגותיות , פסיכולוגיות ותרבותיות . במובן זה הרי יצירתו של מירון לא רק מלווה את הספרות ומשלימה אותה , אלא היא מתמזגת בה , ופעמים אין היא נופלת ממנה מבחינת המתח הרוחני והמעורבות הרגשית . במעורבות הזאת אני רוצה לעסוק מעט . הטיעון המושגי וההגיוני של מירון כמו חיתוך המשפט שלו המנוסח בנינוחות וברוחב דעת יש בהם כדי להטעות ; מפני שבמשפט הזה ניכרים היטב - במישרין או בעקיפין - הזיקה הרגשית , הנגיעה הרוחנית ולא אחת גם השיפוט הנחרץ . אין צריך לומר שכל אלה מבוטאים בדרגות שונות של אינטנסיביות . ודאי שהוא כותב על ר' אהרון וולפסון בנעימה אחרת מזו שהוא כותב על גנסין הקרוב ללבו במיוחד , ואותו הוא מצליח 'להנכיח' לקורא בן זמננו בנימה כובשת שרק אוהב אמתי מסוגל לה . אבל בדרך כלל ובשמץ הגזמה אפשר לומר שבשביל מירון הספרות היא קודם כול עניין לוויכוח , לליבון , לדיאלוג או למחלוקת בין עמדות . אמנם בפגישה שלו עם הספרות ועם עמדות אחרות משלו הוא משתדל להבין ולהסכים , אבל אין הוא מחמיץ הזדמנות להעמיד בסימן שאלה מוטיבציות , לפזר אשליות , לבדוק שוב הנחות יסוד , לשנות את סדר החשיבות המקובל . ההתבוננות האקטיבית שלו ( ואני יודע ששורר מתח בין המילים הללו ) מעדיפה להעמיק ולהחריף את הניגודים שבין הגישות השונות ובלבד שלא תישאר הסכמה רדודה . הוא פולמוסן טבעי כשמתבקשת מחלוקת לשם הספרות , אבל לעתים גם מתוך הנאה . הספרות , מכל מקום , אינה בשביל מירון נווה מדבר שאדם נמלט אליו מתלאות המציאות , כי אם שדה מאבק והתנצחות שבו מוכרעים העניינים העקרוניים ביותר של הרבים ושל היחיד . הגמישות המסאית הטבועה בדיון האקדמי השיטתי או במילים אחרות יפי הכתיבה ופיתוח הטיעון הם כמובן , ככל הישג ספרותי , ביטוי ל'כישרון האינדיבידואלי' ( כניסוחו של ט"ס אליוט . ( אבל , דומני כי אפשר להעיר על עניין עקרוני אחד העומד ביסוד מפעלו האינטלקטואלי של מירון , המסייע לשילוב הרובד המסאי , ובמובן מסוים מאפשר אותו . אני מתכוון לגיוון או לפלורליזם המתודולוגי שבכתביו . בסיטואציה המתודולוגית הסבוכה והכלולה לעתים של תורות הספרות המודרניות שומר מירון על עצמאות ועל נאמנות לספרות ולא לשיטה . מובן שהוא נזקק גם למילון המושגים של האסכולות שקמו ונפלו בשנות פעילותו , אבל מתוך קשר אינסטרומנטלי , כלומר בתנאי שהן מסייעות לגיבוש הקונספציה או האינטרפרטציה שלו . לשון השיח שלו אינה משקפת דרכי ניסוח או פרוצדורות של אסכולה מסוימת , כי אם את עצמו .

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר