|
|
עמוד:12
מחקר הספרות והביקורת נחשבים בדרך כלל למרכיבים שמלווים את החיים הספרותיים , כמכלול של דעות , לעתים פרוגרמות , כאופן מחשבה על הספרות או כפירושים , הערכות ועדויות שמתגלמים בצורות שונות - אבל לא ליצירה העומדת לעצמה , חי הנושא את עצמו . וגם יש מי שסבור כי העיסוק באובייקט כל כך מורכב ולעתים כל כך לא שקוף כמו היצירה הספרותית יפה לו לשון ששואפת לשקיפות ולמושגיות כדי להיטיב לראות את מושא העיון , ולא להיות טקסט הנושא ערכים משל עצמו . במילים אחרות , אופן הדיבור על הספרות הוא ערך משני , והשירות ליצירה או לסוגיה הוא העיקר . והנה מפעלו המחקרי והביקורתי של מירון כמו מערער תפיסה זו . הקורא בכתביו אינו יכול להתעלם מן החשיבות הראשונה במעלה שיש גם לאופן שבו הוא דן בספרות , ובמונחי הרטוריקה הקלסית , ל'דקורום' של הדברים . כל זאת בלי לוותר כמלוא הנימה על השקיפות והבהירות שיש בדבריו . אם כשהוא עוסק בפרשנות החותרת אל עומק היצירות הנדונות ואם בעיסוקו בתופעות דיאכרוניות העוקבות אחרי התהליך ההיסטורי ספרותי , דבריו מעמידים טקסט בעל צביון אישי המעוצב על פי כללים שלו , טקסט שיש בו - כדין המסה - מחד פעמיות הביטוי ומסמני מבנה הדמיון האינדיבי דואלי . פול ואלרי אומר באחד המקומות כי 'קלסיקון הוא סופר שבקרבו שוכן מבקר , שמשתף אתו פעולה באורח הדוק . ' על מירון הייתי אומר שהוא חוקר שבקרבו שוכן סופר שמשתף אתו פעולה באורח הדוק . עיוני הספרות שלו מכוונים כמובן אל מה שמחוצה להם ( היוצר , היצירה , הזרם הספרותי , הסוג הספרותי וכי , ( ' ובד בבד מכוונים העיונים הללו אל עצמם ואל מה שהוא כמדומה מעיקרי ה'שיח' הספרותי העיוני : הסטרוקטורה של הטיעון , הגיונו הפנימי , אבל נלווים להם - ודבר זה אינו מובן מאליו בדורנו - ערכים אסתטיים והגותיים . מבחינה זו ראויים כתביו של מירון להתבוננות כתופעה ספרותית , עשירה וייחודית , אשר למרות ההוקרה שרבים רוחשים לה , עדיין לא זכתה לבדיקה . אותם ערכים אסתטיים תרבותיים שהוזכרו לעיל באים אצל מירון לידי ביטוי הן במרקם של הטקסט , מה שנקרא הטקסטורה , הן במבנה , מה שנקרא הסטרוקטורה . תחילה נאמר מילים אחדות על הסטרוקטורה ; כל אחד ממחקריו המקיפים של מירון הוא מבנה אינטלקטואלי מחושב עד דק השומר על איזון בין חלקיו השונים : הצגת היוצר או הנושא , בדיקה ביקורתית של מעמדו בתהליך הספרותי ההיסטורי וכל מה שהתרקם סביבם , ואחר כך פיתוח הטיעון של מירון . פיתוח הטיעון , הרחבתו , העמקתו והווריאציות סביבו הם - בשבילי על כל פנים - מקור לחוויה אסתטית . באנלוגיה מתחום המוסיקה הקרוב כל כך ללבו אפשר לאפיין את דמיונו המחקרי של מירון לדמיון הנוטה אל הכתיבה הסימפונית , הווה אומר מבנה מתוכנן , מימוש של איזו תבנית מוסיקלית שפרטיה קשורים זה לזה ונובעים זה מזה , מבנה סימפוני שבו כל חלק מעובד לפרטיו , אבל זוכה למלוא המשמעות רק על רקע היצירה כולה . זאת לעומת הסוויטה , שבה הופעת הקטעים השונים זה אחר זה לא תמיד כפופה לאיזה סדר מאורגן ומחושב , אלא היא יכולה להיות גם חופשית ורופפת . ביריעה הסימפונית או הפנורמית הזאת משולבים המבט מן המרחק או מן הגובה , מבט שרואה את התמונה כולה , עם המבט מקרוב , המוציא מן התמונה קטע אחד ומתבונן בו
|
|