מבוא האדם הוא בן חורין , ולפיכך הוא עסוק בבחירה מתמדת בעניינים הרי גורל ובזוטות , מתוך מודעות ובהיעדרה , במעשה או במחדל . בחירה של עם , של קבוצה , ראוי לה שתהיה מונחית יעד המשרטט את העתיד האידאלי בעבורה ; יעד שמושתת על אידאה . אין העניין פשוט : אידאה היא תולדה של השקפת עולם — וקבוצות מתקשות לעתים להסכים עליה ולזהות אותה בבהירות . את האידאות הוגים יחידים בעלי שאר רוח : יוצרים , נביאים , מנהיגים פוליטיים , אישי דת . האידאות מציבות לחברה אפשרויות ראויות , והיחידים בה אמורים לשקול אותן מתוך הפעלת כוח ההכרעה האוטונומי שלהם . מחצית מחייה היתה מדינת ישראל שקועה בשיח אידאי ער . בהיעדר אידאלים קשה לדמיין את המהפכה הציונית ואת תקומתה של המדינה . ואולם דומה שהמתח האידאי שכך ; כוח היצירה הישראלי של אידאלים חדשים , מסעירים , מתמעט . רבים מסתכלים על האידאה — כל אידאה — כעניין שעבר זמנו , סחורה שאין לה ביקוש . את התמונה הגדולה מחליף יום קטנות ; במקום סערה מעוררת אנו שוקעים אל תוך אבק מעיק . את האידאות הגדולות מחליפים תדמיות , עולם וירטואלי , חיקויי מציאות . האם אין דרך אחרת ? לאן נשאב סדר היום הערכי ...
אל הספר