קודם לכן תיארנו את תהליך קריסתו של כוכב . הסברנו שבכוכבים שמסתם גדולה מספיק , תקרוס הליבה לחור שחור לאחר שהתכלה חומר הבערה הגרעיני . בכוכבי ענק מסיביים במיוחד תוביל קריסה זו , בתנאים מסוימים , ליצירת הבזק גמא ארוך , וזאת נוסף על הסופרנובה שנוצרת בפיצוץ . כיוון שהבזק הגמא והקרינה המאוחרת שנלווית אליו בהירים מאוד , קשה להבחין באור שנפלט מהסופרנובה עצמה . רק בשנת , 2003 לאחר מאמצים מיוחדים , גילו אסטרונומים לראשונה קשר ברור בין מתפרץ גמא לסופרנובה . מאז התגלו כמה עדויות נוספות לקשר זה , ובכך ניתנו תימוכין חשובים לתיאוריה זו . מה אם כן מתרחש בתהליך קריסת הכוכב , שמוליד הבזק גמא ארוך ? על פי העדויות שהצטברו , הבזק הגמא קשור בשחרור סילון של חומר ואנרגיה הנע במהירות קרובה למהירות האור , בדומה לסילונים שנראים בגלקסיות פעילות ובמיקרו קווזרים . אלא שבמקרה של מתפרצי הגמא , עוצמת הסילון גדולה עשרות מונים מזו הנמדדות בעצמים האחרים . גלי הלם שנוצרים בסילון גורמים לפליטת קרינת הגמא . הקרינה המאוחרת נפלטת בהמשך , כאשר הסילון מתנגש בחומר המהווה את התווך הבין כוכבי בגלקסיה שבה התרחש הפיצוץ . כתוצאה מהחי...
אל הספר